בחיים הכל לטובה:)

"דיי ,דיי, נמאס לי מכולכם!!" זה מה שאמרתי לפני שטרקתי את הדלת של הבית
ורצתי....רצתי אל המקום שאני הכי אוהבת..המקום שהכי מרגיע אותי..וגורם לי להרגיש
יותר טוב...הרגשה שאומרת שהכל יהיה בסדר... כן, כן זה הים.... פשוט יצאתי מהבית
לקחתי את הרגליים והתחלתי לרוץ....לרוץ כאשר כל המחשבות עוברות לי בראש בלי ידיעה
איך לסדר או להעלים אותן.....הכלב שלי הצטרף אליי...הוא תמיד משום מה אוהב לרוץ
לידי ולשמור עליי מפני רע..ככה זה הכלב –חברו הטוב של האדם...

הגעתי אל הים..אל הגלים שמתנפצים על החול הרך והנעים...על הרוח אשר מלטפת את אגלי
הזיעה שמצטברים אט, אט על עורפי.... בעודי רצה לא היה אכפת לי לאן..העיקר שהמחשבות
אשר נמצאות בראשי....על רוני "חבר שלי" ועל החברה הבוגדנית שלי.....על סבתא שנפטרה
מסרטן..

.וחושבת לעצמי למה דווקא לי מבין כל האנשים בעולם זה קורה..

.למה אלוהים החליט להעניש רק אותי?

בעודי רצה הרגשתי חבטה רצינית ותוך כמה שניות מצאתי את עצמי על הרצפה...

הרגשת כאב עזה הורגשה בקרסולי..ובין רגע התייפחתי מכאבים...ברקע שמעתי קול של גבר
ששואל אותי אם אני בסדר..ושהוא לא התכוון...הוא בעצם היה מבולבל...מבולבל בדיוק
כמוני....ומרוב המחשבות שהוא לא שם לב אליי...

הוא הציג אותו בפניי.... "עמית"...איזה שם יפה...שם ממיס לבבות

…הוא הציע לי לשבת על אחד הספסלים כדי לנוח..הרגשתי תחושת חולשה חזקה...אם זה באשמת
הכאבים ברגל או מהכרתו..

הוא סיפר לי עליו ועל מה שעובר עליו....הרגשתי מחוברת אליו כאילו אנחנו מכירים
שנים..הוא סיפר לי על הבעיות שלו...ואני על שלי...לפעמים זה כייף לספר לבנאדם זר מה
עובר עליך כי הוא לא מסוגל לשפוט אותך וככה גם אני.... וכאן בעצם מהמפגש
איתו...הבנתי שהחיים הם לא כאלה קשים כמו שחשבתי....שהכל קורה מסיבה כלשהי...ואם
הדברים לא היו קורים...אולי לא הייתי יוצאת לריצה

ואולי לא הייתי מכירה את אותו בנאדם שגרם לי לשמוח ולהאמין שבחיים הכל עובר ושצריך
להמשיך הלאה ולחיות..