סיפור אמיתי..חלק 7

הגענו והלכנו מחובקים למעלה.. התיישבנו הזמנו לאכול.. והתנשקנו לנו..עם כל הפוצי
מוצי וכולם מסתכלים.. ורק צחוקים.

הטלפון של ליאב צלצל..הוא ענה וחייך אליי...תוך שניות ההבעות שעל פניו התחלפו.. הוא
קם במהירות תפס אותי ביד והתחיל לרוץ.

הוא יצא החוצה נכנס לאוטו והתניע..

"מה קרה?!?!?" שאלתי בלחץ.

"חכי רגע" הוא בוכה.. אמאלה מה קרההה חשבתי לעצמי..

"וואי עופרי.. זה לא נכון תגידי לי שלא...."

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

הסתכלתי עליו.. לא מבינה כלום..

הטלפון צלצל הוא ענה.. זה היה על דיבורית אז שמעתי גם..

הוא ענה"הלו?" הקול שלו רועד מבכי..

זאת הייתה אמא שלו..

"ליאבי.. אנחנו בבית חולים.. עוד לא ראינו אותה.."

והגלגלים שבמוח שלי רצים עוד לא ראינו את מי?!?!

"אמא את חייבת לשאול אם היא בסדר.."

"היא הייתה אצל נהוראי.. והם שיחקו בחוץ ואמא שלו התקשרה בוכיה מהאמבולנס שהיא עם
עדי ושנגיע מהר"

"אמא אני בדרך עם עופרי"

"תבואו חמוד"

"ביי אמא"

וסגר.

הוא הסביר לי לאט יותר מה קרה..

עדי הקטנטונת הזאת בבית חולים. היא שחקה עם נהוראי על הכביש.. ואוטו פגע בה..אוי לא
כבר הרגשתי תחושת דה ז'ה וו.. לא עוד פעם בבקשה לא..

הגענו לבית חולים יצאנו מהר..

אבא שלו ישב על הכסא בוהה בנקודה בקיר מודאג מבוהל..

אמא שלו מתרוצצת מצד לצד בוכה בלי הפסקה..."היא בטיפול נמרץ.."

ואז אבא שלה הרים את הראש הוא בכה.."הילדה הקטנה שלי.."

התחלתי לבכות וגם ליאב..

התקשרתי לאמא שלי.. והיא כ"כ נבהלה שאחרי שניה היא הגיעה:]ישבנו שם והרופא יצא..

הוריד את הכובע.. ואני אמרתי לעצמי בלב שאו או זה לא סימן טוב..

הוא הרים את הראש חייך..

"היא בסדר" באותו רגע חיוך התפשט על הפנים של כולם..

ישבנו עוד קצת כבר היה לילה..

אמרתי לאמא שאני אחזור עם ליאב.. היא יצאה.. ולליאב אמרתי שאני נוסעת עם אמא..
שיקרתי להם=

משום מה..הרגשתי רצון עז..ללכת לטל..לבקר את טל..לבית קברות.. רק אני והוא והירח..

תפסתי אוטובוס אחרון לחיפה..נסעתי הגעתי לחיפה.. הלכתי לבית קברות וישבתי שם כ"כ
הרבה..שלחתי לעידן הודעה..עידן זה אח של טל..הוא אמר שהוא ער אמרתי לו שאני בחיפה
ואם אני יכולה לבוא לישון שם הוא אמר שברור וזה הלכתי לשם...אמא שלו כמעט אכלה אותי
במכות.

הלכתי להתקלח.. הרגשתי כ"כ בבית... התקשרתי לאמא אמרתי לה שאני ישנה אצל
נופר...והתקשרתי לנופר אמרתי לה שלא תעשה פאדיחות:]

ישבתי קצת פטפטתי עם עדין והלכתי לישון..

קמתי בבוקר אכלנו ארוחת בוקר כולנו..עליתי לחדר של טל.. ונזכרתי בלילה..לקח לי כ"כ
הרבה זמן להירדם...הרחתי את הסדינים שלו..את הריח שלו..

הסתכלתי על הפלאפון מיליון שיחות שלא נענו..וכולן?! ליאב.

הפלא היה על שקט= אופסי..

התקשרתי אליו..הוא רצה לבוא לאסוף אותי מנופר..חחח אכלתי כאפות מלחץ..

דפקתי לו חירטוט ישבתי עם כווולם עוד קצת וחזרתי הביתה..

כשהגעתי הביתה התקלחתי שוב..אכלתי:P חח שמנה אני

ועליתי לליאב...ליאב שכב על המיטה בחדר שלו ובהה בנקודה בתקרה..

לא היה אפחד בבית כולם היו בבית חולים..

הסתכלתי עליו.. הוא הרים את הראש הוא נראה כ"כ מודאג..

"למה שיקרת לי?"

"מה?"

"לא ישנת אצל נופר" הרגשתי איך שהמבט שלו נכנס לי לגוף..





בנות להמשיך או לא?!