האם הוא אוהב אותי? [פרק 11]

צלצלתי בפעמון, שמעתי את גיא צועק: "רק רגע.."

הוא התנשף ופתח את דלת, בלי חולצה, מקסים, ועם השיער מפוזר מבלי להיות קלוע בתוך
גומייה, הוא נראה מחוספס ומתוק באותה מידה...הוא מסתכל עלי מחייך בסיפוק: "נהנת?"

לא הבנתי – זה היה בכפל המשמעות – אם נהנתי עם שי או אם נהנתי להסתכל עליו בעיון.

אני מסתכלת לתוך עיניו מבוישת מעט: "נהנתי? ממה בדיוק?"

---------------------

שנינו התחלנו לצחוק...

"תיכנסי.את בסוף תתייבשי בחוץ." הוא חייך ושוב התנשף...מיהר לחדר שלו...

"הפרעתי לך במשהו??" שאלתי בצעקות ,לחדרו, והוא חזר - נראה שהוא התאמץ..כזה
הוא.בנאדם פרקטי.עבר מולי עם חולצה שחורה עם כתוביות קעקע של להקת "אקדחים
ושושנים", שיערו היה משוך לאחור, אסוף, הוא נראה יותר מאורגן,יותר מסודר, מעניין...

חייכתי אליו במבט מאוהב – מה עובר עלי? - אף פעם לא ראיתי אותו ככה, בצורה משונה
כזו.

"לא, לא הפרעת..שמעתי מוזיקה,...והלחנתי כמה שירים משלי..." והוא חיבק אותי, נישק
אותי על השפתיים בספונטניות ואמר: "מצטער,פשוט – אני חייב אמבטיה דחוף!" הוא מיהר
להיכנס לחדר האמבטיה..

אני מחבקת אותו מאחור ועוצרת אותו.."לא, אתה לא!", הוא הסתובב עם הזרועות מחבקות
אותי

ואני תופסת את סנטריו ומנשקת אותו בכוח על שפתיו..



"התגעגעת, הא?" הוא מחייך אליי ונושק לי את האף, נשיקה מתוקה ועדינה..

"אויש,תפסיק להקניט.." הנחתי את ידי על חזהו, אמרתי: "ולך תעשה את מה שרצית
לעשות.."

לפתע הוא צוחק: "אני כבר לא יודע אם אני רוצה לעשות את מה שרציתי לעשות..אני רוצה
לעשות משהו אחר עכשיו...והכל באשמתך..!"

הוא מנשק אותי על השפתיים שוב, אני מחזירה לו, והוא מלקק לאט את שפתיי ואני נענה
לו...ושוב..הנשיקה מתעמקת...יותר ויותר...התנתקנו מהשפתיים שנינו יחד בעדינות
שכזו...העיינים ש לי נפקחות לאט לאט..ואני נאנחת..



"אוקיי, לך! אני הולכת לשתות.." חייכתי אליו, הייתי כל כך צמאה באותו רגע והנשיקה
הזו לא ממש עזרה לי...כמעט צחקתי לעצמי.

גיא ניגש לדלת של החדר באמבטיה, חייך, וסגר על פניי...אני הסתובבתי, הלכתי מעט
ונשענתי על הקיר בפינה - שמפריד בין חדר האמבטיה לסלון של ביתו..

"את האמת שכן התגעגעתי.." לחשתי, שמעתי את המים מתחילים לזרום..

לא רציתי שגיא ידע את זה שבאמת התגעגעתי אליו אבל הוא כבר שם לב – עם הנשיקה
הזו..!אני מתחילה לשחק עם הפרחים שמונחים בתוך כד בסלון...וחושבת לעצמי:

אני גאה בזה שאני עם גיא...ואני לא מאמינה על עצמי – כמה נאמנה אני אליו, זה טוב,
לא? להיות נאמנה לחבר שלך...וואו, אני כבר מחשיבה את גיא כאל – חבר שלי...!!איך? מה
עם שי? – שי?! אני לא מאמינה מה שהוא גורם לי להרגיש והוא מתנהג כמו איזה טיפש! הוא
מנסה לשחק איתי משחקים?..זה לא משנה לי עכשיו, אני צריכה עצה.עצה טובה מאנשים
שקרובים וטובים אליי...כמו..גיא.

ואני כאן.בביתו.

ומתחילה לחשב, לעשות אחד ועוד אחד - אבל כשאני אצטרך לומר לו ששי מחבב אותי מאוד
כמו שהוא אמר...והוא ככה נישק אותי היום...גיא לא סתם יכעס – גם אני הייתי כועסת אם
מישהי הייתה מנסה להתחיל ככה עם גיא

האמנם?.. – שאלתי את עצמי,

כן.אני כן. אני לא יכולה להאמין על עצמי אבל אני באמת הייתי מקנאה אם מישהי הייתה
מתחילה עם גיא...

הרחתי את הפרחים, ליטפתי אותם בעדינות ,חייכתי לעצמי והמשכתי ללחוש: "אכן, גיא.."
צחקקתי בשקט "..התגעגעתי...ואתה לא יודע עד כמה..."



לפתע אני שומעת את קולו של גיא לוחש לי באוזן:"אני שמח לשמוע את זה.", אני נבהלת,
לא שמתי לב שהוא כבר סיים להתקלח – המים כבר לא זורמים..לא שומעים כלום חוץ
מהנשימות שלי, אני מפנה את הראש לכיוון שהחוש השישי שלי אומר לי לפנות את מבטי,
ואני רואה מולי את הפנים שלו...רחוצים...נקיים עם כמה שערות מראשו על המצח שלו, אני
מנשקת את שפתיו ואומרת:"היי..כבר סיימת?", הוא מחבק אותי ועונה:"כן." צחקתי מעט
כאשר הוא העיף את השערות שלו מהפנים – והשערות חזרו למקום שלהם כאשר הוא פנה לנשק
לשפתיי שוב.."שתית?" הוא שואל...

"אוי, את האמת – שכחתי לשתות.." התביישתי מעט..וחייכתי במתיקות..

"בזמן שהתקלחתי...את היית שקועה במחשבות..." הוא דיבר באיטיות..מלטף לי את
השיער..ומחייך חיוך זדוני "עליי, הא?"..

הוא מנשק את שפתיי, ואני מניחה את ידי על חזהו, עוצרת אותו – "גיא, יש לי משהו לספר
לך..שהייתי ממזמן צריכה לעשות זאת.."

גיא עדיין מחזיק אותי בזרועותיו ואני עם ידי על חזהו, כאילו בולמת אותו, עוצרת את
הקרבה הזו אליו...ואני רק מביטה בו באותו זמן עם פחד טיפשי.

גיא לפתע מסתכל עליי כועס ואומר לי: "אני רואה, איכשהו זה מקושר לשי..."

הוא לא שואל...הוא פשוט...יודע!

איך הוא אף פעם לא טועה???



ההמשך יבוא...