הפעם זה לא מכתב אהבה

הפעם זה לא מכתב אהבה, זה גם לא מכתב פרידה.


זה מכתב שבא להסביר משהו, שהרבה זמן לא היה לי..
שהרבה זמן לא דיברתי עליו.. שהרבה זמן הוא היה חסר -
חברה אמיתית.


תמיד רציתי אחת כזאת..
כזאת שאני יוכל לספר לה את כל הסודות והיא לי.. שהיא תוכל
לסמוך עליי בעיניים עצומות ואני עלייה,
כזאת שאני יוותר בשבילה על דברים
כזאת שאני יעזור לה..
כזאת שאני תמיד יהיה שם בשבילה...


זה לא שאין לי חברים,
יש לי הרבה ידידים טובים, והרבה חברות
אבל אף אחת לא כמו החברה המושלמת שאני תיארתי לעצמי.


יש את אלה שלא יודעות להקשיב אלא רק להשמיע
יש את אלה שלא יודעת לוותר
יש את אלה שמספרות סודות ושאי אפשר לסמוך עליהן


בקיצור, עכשיו אני מרגישה מוזר..
יש לי הרגשה כזאת, מוזרה... בלב...
כאילו יש לי ה-כ-ו-ל, חברים חברות ידידים אבל משהו חסר..
חסר אחת שאני יוכל לסמוך עלייה....
אחת שתוכל לסמוך עליי...


אני סיימתי את מה שהיה לי להגיד..
פשוט רציתי לכתוב את זה, טוב לכתוב או לדבר על דברים שיושבים לך על הלב
וואוולה אני לא יודעת איך מסיימים את המכתב הזה
כי בחיים לא חשבתי שאני יגיע למצב כזה, שאני יכתוב את זה..
אבל הנה אני פה, וכנראה שזה חסר, ואני ידועת שזה מאוד חסר ליי..


תגיבו לי בבקשה,
אוהבתכם מאוד דניאל