📚 סיפורי אהבה
נשאר רק הזיכרון..התמונה..נשאר ולאט לאט נעלם=>שווה כניסה
👁️
1,247 צפיות
💬
6 תגובות
אני לא זוכרת כלום
אבל אני יודעת הכל.
הייתכן?!
אני מרגישה את זה כאן.
אני חיה את זה.
נושמת,צוחקת,בוכה.
שואלת ומוותרת.
הריח,כ"כ חודר,כ"כ קרוב.
זה זה.
כי כשאת מרגישה את זה כ"כ קרוב.
את יודעת שזה שווה את זה.
הפעימות, החיוך,האושר.
העצב השמחה והאנחה.
את מדמיינת את עצמך נופלת מתוך צוק.
מהר,בום,וזה כואב.
כואב אך לא משאיר סימן.
אין צלקת אין נפיחות אין זכר.
אין זכר,ישנו רק הזיכרון.
הזיכרון שהיית היו היה.
ועכשיו אתה איננו.
זה נעלם כ"כ מהר ובאותה השניה כ"כ לאט.
זאת א-מ-ת קשה.
זה ש-ק-ר קל.
והיא נעלמת...
נעלמת אט אט כמו הגשם ביום קודר.
נעלמת אט אט כמו הים משפת החול.
נעלמת אט אט כמו השמש השוקעת.
והיא נעלמת ונעלמת לאט לאט כמו שאתה נעלמת.
בום,מהר,כואב.
אתה כבר איננו.
ישנו רק הזיכרון המר,החיוך,הבכי,השמחה והכאב.
נשארה ר-ק התמונה.
הריח שעל החולצות הריח שבחדר.
נשאר רק הזיכרון.
הזיכרון מאותו שבוע שכ"כ יכולנו להנות בו.
אותו שבוע שבו שמעתי הכל.
אותו שבוע שהבנתי,ידעתי הרגשתי,
ששנה איתך- הייתה שנה של שקר
שנה של אכזבה,
שנה של פגיעה.
שנה שבכלל לא הייתה שילי
כמו שחשבתי.
חשבתי..מילה כ"כ משמעותית.
כי חשבתי.
לא כל מה שחושבים הוא אמיתי ומציאותי.
זה רק מחשבה.
בדיוק כמו שאנ חושבת הרגע שבעוד כמה שניות תכנס לחדר ותאמר לי
"אני אוהב אותך תניר"
"אני אוהב אותך אהובה"
אבל זה רק מחשבה.
מחשבה מתוך הלב.
מחשבה מתוכינו.
כי משו עדיןן קיים שם.
עמוק עמוק זה אכן קיים.
אז לא מצאו את הגופה שלך.
זה רמז.יש סיכוי אולי אתה חי.
אולי זה כמו בסרטים.
אתה חי ומוטפל ע"י אישה טובה וזקנה.
לא זה שקר.
שקר שאני רוצה לדמות למציאות.
לא אני זו שנפלה מהצוק וחשה את הכאב בלי המכה.
זה אתה שנסעת במהירות בכביש מאילת לבית.
כ"כ ממהר לתפוס אותי ולדבר איתי.
להבהיר עניין.
אולי אני אשמה בזה.
אם לא אני אולי היית חי עכשיו.!
אבל לא.לאאאאאאאאאאאאאאאא
זה לא קורה.
אתה מת.לא ראית את המשאית.ונפלת.
נפלת לתהום.המכונית שכ"כ הרבה זמן חסכת בשבילה.
כבר איננה.איננה כמוך.
אתה?!
אתה בליבי.בנשמתי ובמוחי.
הם?!
הם סבורים שהגופה נשרפה.
אבל אני יודעת.
שאתה אולי בשבילם מת.
אבל בשבילי את חי.
חי כמו בדקה הראשונה שנפגשנו.
חי כמוני,כמו החברים,המשפחה.
אתה חי ונושם.
לאט אבל נושם.
אתה ח-י בליבי.!!!
אבל אני יודעת הכל.
הייתכן?!
אני מרגישה את זה כאן.
אני חיה את זה.
נושמת,צוחקת,בוכה.
שואלת ומוותרת.
הריח,כ"כ חודר,כ"כ קרוב.
זה זה.
כי כשאת מרגישה את זה כ"כ קרוב.
את יודעת שזה שווה את זה.
הפעימות, החיוך,האושר.
העצב השמחה והאנחה.
את מדמיינת את עצמך נופלת מתוך צוק.
מהר,בום,וזה כואב.
כואב אך לא משאיר סימן.
אין צלקת אין נפיחות אין זכר.
אין זכר,ישנו רק הזיכרון.
הזיכרון שהיית היו היה.
ועכשיו אתה איננו.
זה נעלם כ"כ מהר ובאותה השניה כ"כ לאט.
זאת א-מ-ת קשה.
זה ש-ק-ר קל.
והיא נעלמת...
נעלמת אט אט כמו הגשם ביום קודר.
נעלמת אט אט כמו הים משפת החול.
נעלמת אט אט כמו השמש השוקעת.
והיא נעלמת ונעלמת לאט לאט כמו שאתה נעלמת.
בום,מהר,כואב.
אתה כבר איננו.
ישנו רק הזיכרון המר,החיוך,הבכי,השמחה והכאב.
נשארה ר-ק התמונה.
הריח שעל החולצות הריח שבחדר.
נשאר רק הזיכרון.
הזיכרון מאותו שבוע שכ"כ יכולנו להנות בו.
אותו שבוע שבו שמעתי הכל.
אותו שבוע שהבנתי,ידעתי הרגשתי,
ששנה איתך- הייתה שנה של שקר
שנה של אכזבה,
שנה של פגיעה.
שנה שבכלל לא הייתה שילי
כמו שחשבתי.
חשבתי..מילה כ"כ משמעותית.
כי חשבתי.
לא כל מה שחושבים הוא אמיתי ומציאותי.
זה רק מחשבה.
בדיוק כמו שאנ חושבת הרגע שבעוד כמה שניות תכנס לחדר ותאמר לי
"אני אוהב אותך תניר"
"אני אוהב אותך אהובה"
אבל זה רק מחשבה.
מחשבה מתוך הלב.
מחשבה מתוכינו.
כי משו עדיןן קיים שם.
עמוק עמוק זה אכן קיים.
אז לא מצאו את הגופה שלך.
זה רמז.יש סיכוי אולי אתה חי.
אולי זה כמו בסרטים.
אתה חי ומוטפל ע"י אישה טובה וזקנה.
לא זה שקר.
שקר שאני רוצה לדמות למציאות.
לא אני זו שנפלה מהצוק וחשה את הכאב בלי המכה.
זה אתה שנסעת במהירות בכביש מאילת לבית.
כ"כ ממהר לתפוס אותי ולדבר איתי.
להבהיר עניין.
אולי אני אשמה בזה.
אם לא אני אולי היית חי עכשיו.!
אבל לא.לאאאאאאאאאאאאאאאא
זה לא קורה.
אתה מת.לא ראית את המשאית.ונפלת.
נפלת לתהום.המכונית שכ"כ הרבה זמן חסכת בשבילה.
כבר איננה.איננה כמוך.
אתה?!
אתה בליבי.בנשמתי ובמוחי.
הם?!
הם סבורים שהגופה נשרפה.
אבל אני יודעת.
שאתה אולי בשבילם מת.
אבל בשבילי את חי.
חי כמו בדקה הראשונה שנפגשנו.
חי כמוני,כמו החברים,המשפחה.
אתה חי ונושם.
לאט אבל נושם.
אתה ח-י בליבי.!!!





💬 תגובות (6)
דבר ראשון.., מה שלומך?- אני מקווה שהכל בסדר!
עצתי לי אלייך היא שאם חברתך היא חברה אמיתית היא תסלח לך..!- אם את ממש אוהבת אותו לכי אחרי האהבה שלך!
אבל.. לפני שאת הולכת להיפגש איתו תנסי לדבר עם חברתך ולומר לה.. מה היה קורה אילו היינו נפגשים?
או אם היינו ביחד..
איך היית מגיבה?
בקיצור תעשי לה פסיכולוגיה הפוכה..
ותשתפי אותה ברגשותייך כלפיו!
שלך- ֱֱ!!!STOPֱ
בדוגרי אם זה היה הפוך את היית נפגעת ואם תפגשי איתו היא תפגע..
וגם לי נשמע שהוא נצלן מנייאק..שמרי על עצמך ועליה ואל תעשי שטויות...
נופרוש המאמוש:-)
הוא לא שווה את כאב הלב- לא שלה ולא שלך אחר כך- והוא בטח לא שווה את החברות ביניכן....
אל תיכנסי לזה בכלל..חבל שסתם תפתחי רגשות ובסוף זה יהיה בלתי אפשרי..
יהיה טוב בסוף!
רוצה להגיב? התחבר לחשבון שלך
התחברות