הכל התחיל משנאה.. ומידידיות

שהייתי בת 14 ..סתם הייתי עם חבורת וצחקנו ומישהי גילתה לי ביד..

אני התייחסתי לזה בצחוק.. היא אמרה לי שבגיל 16 אני המצאה אהבה..

עבר זמן .. ובכלל שכחתי מזה..ואז יום אחד ידיד שלי שכנע אותי ללכת איתו לאיזה
חוג.... אז הלכתי עם חברה שלי .. והכרתי שם מישהו ולאט לאט יצא לי לדבר איתו הרבה
וממש התחלתי לחבב אותו.. והתפתח בנינו משהו.. אך אחרי זמן קצר

הוא לא רצה יותר הוא רצה להפסיק הוא לא היה מוסגל להיות עם מישהי הרבה זמן

הייתי בהלהם בכיתי..ובאותו זמן הוא התחיל לצאת עם מישהי אחרת שהכרתי..

והיה לחברה שלי מסיבה.. וידעתי שהוא יהיה שם איתה.. ולא רציתי לבוא בכלל

ואז איכשהו השתכנעתי לבוא לשם למרות הכל..ואני זוכרת שישתבי במספרת שם כדי להיות
כמה שיותר רחוקה מהזוג הזה.. וממנו..

ואז פתאום באו עוד אנשים..כמה ידידים של חברה שלי.. הוא אפילו לא בלט שם..

ואני אפילו לא התייחסתי.. ועמדתי לצאת עם עוד מישהו לקנות שתיה כי היה חסר..

וניגש אלי איזה בחור.. ואמר לי "אני הביא לך כסף תקני לי סגריות"

ואני מזה התעצנתי אמרתי לו "עם אתה רוצה לך תיקנה בעצמיך"

הוא כל כך עיצבן אותי חשבתי שהוא נראה די חמוד.. אבל שהוא ממש מעצבן וסנוב.. וגםהוא
די התקרב לחברה שלי..

יום למחרת .. דיבתרי עם אותה חברה שהיה לה מסיבה.. וסיפרתי לה משהזה שהיה שם הוא
טיפה עיצבן אותי ולא יודעת למה זה הגיע לכך שהיא נתנה לי את אי סי שלו והתחלתי לדבר
איתו.. ואז הוא נראה לי פחות מעצבן..

יום אחרי זה באנו לחברה שלי לראות תמונות והוא בא גם.. והוא שוב עיצבן אותי

עשה כאלה שטויות ודברים דפוקים.. פגשתי אותו פעמיים רק וכל הפעמיים הוא הצליח לעצבן
אותי..

אחרי תקופה מסויימת היה לחברה שלי אחת יום הולדת וקבענו לצאת לאיזה מקום..

חברה אחרת שלי אמרה לי שהיא הזמינה את אותו אחד שעיצבן אותי לבוא גם

ואני אמרתי מה הוא סתם דפוק וכאלה..

ואז באותו ערב שהיינו כולם בחוץ.. היה רגע שהוא בא איתי איפשהו.. והסתכל עלי...

ואמר את יודעת את נראת לי כל כך עצובה מה קרה לך..

לא יודעת למה שפכתי לו את הלב.. על ההזה שעבר אותי ועל הכל.. כמה זה כואב ומפריעה..
והוא סיפר לי שהוא מואהב בידידה הכי טובה שלו חצי שנה..

וככה בפעם השלישית שניפגשנו נהפכנו לידידים הכי טובים..

התחלנו לבלות הרבה ביחד וממש הכרנו אחד את השני טוב יותר..

אבל אני עוד הייתי עצובה בגלל הקודם..והוא היה עצוב בגלל ידידה שלו

היינו בני 16 וטיפשים אז החלטנו לגרום לחשוב לאותו אחד שניפרד ממני

ולידידה שלו לחשוב שאני והוא ביחד כדי שיקנאו.. נכון זה נשמע טיפשי..

והתחלנו להיות יותר קרובים שהיינו רואים ותו או אותה היינו מתחבקים ומתקרבים..וזה
עבד

אבל לאט לאט התחלתי לשים לב שאני יותר נהנהת מהקירבה שלי איתו..

מאשר.. העובדה שאותו אחד יקנאה..

כאליו משהו משך אותי אליו..רק ששנינו היינו עסוקים באנשים אחרים

ולא שמנו לב שבעצם אנחנו מואהבים אחד בשני..

ואז יום אחג זה קרה.. שהיינו אצלו בבית.. פתאום כל הרגשות התפרצו והתנשקנו..

בהתחלה לא ידענו מה לעשות ולא סיפרנו לאף אחד.. נהנהנו לבלות ביחד והיינו
מבולבלים..ואז הבנו שיותר טוב לנו אחד עם השני.. ונהיינו זוג..

אבל אף אחד לא ידע.. כולם גילו בהמשך.. ואף אחד לא היה מופתע..

היינו ביחד כמה חודשים וזא הרגתשי חנוקה וניפרדתי ממנו שנינו בכינו..

אבל חששבתי שככה עדיף.. אחרי חודש הוא התחיל לצאת עם בחורה אחרת שאיכרתי..בדיוק
שרציתי להגיד לו שאני עוד אוהבת אותו ונחזור להיות ביחד..

גיליתי שהוא עם מישהי אחרת.. לא הפסקתי לבכות במשך חודש.. עד שחברה שלי אחת אמרה
לי.. מה את דפוקה הוא איתה כדי לשכוח אותך הוא עוד אוהב אותך..

אז לקחתי סיכון והלכתי לפגש ולדבר איתו.. כמובן שהוא לא אמר לי כלום..

ואז לאט לאט התחלנו שוב לסתובב ביחד תמיד ואז יום אחד הוא אמר לי

אני עוד אוהב אותך ואין לך מוסג עד כמה.. הוא עזב את החברה שלו וחזרנו להיות ביחד..
היינו כמה חודשים ממש אהבתי אותו..

והיינו תמיד מספרים בגאווה על הסיפור שלנו..

והיינו תמיד אומרים שאפשר לעשות על זה סרט או לכתוב ספר..

ואז הוא טיפה השתנה ואני התחלתי לתנהג בילדותיות ואנוכיות..

הוא פגע בי ואני בו.. רבנו.. ואז זה נגמר בסוף..

אחרי זה הוא היה עם מישהי אחרת ואני יצאתי עם מישהו כמה ימים בלבד..

הוא עם מישהי אחרת .. וכבר תקופה

ואני אומרת לכולם לא... לא יודעת אפילו למה

אבל עכשיו אני יודעת ..שלא כל סיפור אהבה מרגש.. נגמר בטוב..

אני עוד מתגעגעת והוא כבר שכח...

וברור שניכתב על כל זה ספר.. הספר שלי

אני כותבת יומן .. וכל זה כתוב לי שם..