סיפור אמיתי...חלק 4

קמתי ונשכבתי על טל... כולי הייתי מלאה בדם.. גם הבנתי למה הוא אמר שיש לו הרגשה
רעה... אומרים שהן אדם מרגיש לפני שהוא מת..

בתוך הרכב המרוסק ראיתי זר פרחים ענקים מקומטים... ופתק גגדול" לנסיכה שלי" חיבקתי
את טל ונישקתי אותו... ה' לא יכולתי להאמין שזאת פעם אחרונה שאני רואה אותו...
כשחיבקתי אותו הרגשתי משהו בכיס הוצאתי מכתב שהוא כתב לי.. המכתב הזה שמור אצלי
יותר מכל דבר בעולם... מוכתם בכתמים של דם...

בכוח לקחו אותי ממנו.. לא הסכמתי להיפרד.. היה לי כ"כ קשה...

אבל כן עופרי..הכרחתי את עצמי להאמין בזה... שאני לבד מעכשיו... שאהבת חיי הלכה..

כמה דמעות היו באותה תקופה כמה כאב וצער.......

אבל ההחלטה שלי הייתה להמשיך למרות הכל.......

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

כן...זאת הייתה בהחלט תקופה קשה..

לא אכלתי לא שתיתי במשך חודש ומשו..

ליאב? היה שם כל הזמן בשבילי..

יום יום בא ישב חיבק ליטף ודאג...

ואני תמיד אזכור את זה..

אני זוכרת את אותו יום שהוצאתי קופסא ענקית שהייתה שלי ושל טל..

כל המכתבים וההפתעות הקטנות שקיבלתי ממנו..

הסתכלתי על תמונות ועל פתקים כ"כ רציתי לחבק אותו..

ומה שנשאר לי זה רק להתעטף בזכרונות..

המשכתי לחפור בקופסא והוצאתי סוכריית לב שהוא הביא לי פעם

היא הייתה אדומה והיה כתוב עליה "איי לאב יו"

אכלתי אותה. היא הייתה מתוקה? לא. רק מרה..

נזכרתי בשיחת טלפון האחרונה שהוא לחש שהוא אוהב אותי..

התחלתי לבכות..אבל אז.. משום מקום....פתחתי עיניים...הבנתי שטלוש המלאך שלי... סיים
את המשימה שלו בעולם...שהוא לא יחיה בעולם המגעיל הזה הוא יהיה בעולם שכולו טוב
והכי חשוב? הוא תמיד ב=ל=ב שלי! תמיד..

ושאני צריכה כ"כ לחיות ולכייף בשביל שתינו..

ושאולי אני אקום ואכיר מישהו חדש כי זה מה שהוא היה רוצה..

ולזכור תמיד שאני חיה למענו ונושמת למענו..

למען הבן אדם הכי חשוב לי..

ולזכור... שכבר שם לבן שיוולד יש לי....טל.

ניגבתי את העיניים מדמעות... ואמרתי שמעכשיו טל יחיה דרכי..

התחחלתי ללכת לבצפר שוב..אכלתי שתיתי...עופרי חזרה לעצמה..

כולם היו שמחים על ההחלטה הזאת..

ובעיקר ליאב..

לליאבי שוב התקרבתי..יוום אחד הוא בא אליי ישבנו בחדר וסתם דיברנו..

הוא שאל אם בא לי לקפוץ איתו לקניון

אז אמרתי לו שאני עייפה

"נווו עופררריייי מה את עצלנייתתת יאאלללהה"

"חח ליאב אין לי מה ללבוש"

הוא פתח לי ת'ארון והוציא גופיה לבנה וג'ינה וואייי איזה באלגןן אמא פאדיחות..

"הנה עופרי ככה זה יפה"

הוא יצא מהחדר התלבשתי

ויצאתי כשהשיער שלי אסוף עם פרצוף של תשעה באב

הוא פיזר לי ת'שיער עשה לי פרצוף אז התחללתי לצחוק

"אווו ככה את יפה"

חחח יצאנו.. הלכנו לקומה למעלה שתינו אכלנו:] והיה ממש כיף..

קנינו כמה דברים וחזרנו הביתה כשהגענו לרחוב נשארנו לשבת קצת באוטו ושמענו מוזיקה..

התחיל שיר שמיים כחולים..

וליאב הסתכל עליי חייך והתחיל לשיר" ותמיד את איתי...מחכה שאחזור ואני כמו שיכור
מתעלם מהאור.."

צחקנו קצת ועלינו הוא ליווה אותי עד לדלת.. חיבקתי אותו נתתי לו נשיקה על הלחי
איחלתי לו לילה טוב..הוא הסתובב והלך למעלית במהירות מוזרה כזאת נשארתי עוד שניה
ואז פתחתי את הדלת..באתי להיכנס ואז שמעתי את ליאב "עופרי" סובבתי ת'ראש הוא בא מהר
ונישק אותי

אח"כ הוא הסתכל לי בעיניים חיבק אותי חזק ולחש לי"

אני לא יכול להתעלם מהאור הזה עופרי...לא שוב"

הלב שלי דפק כ"כ מהר הרגשתי מוגנת הרגשתי טוב.

הרגשתי שאני יכולה להיות שקטה...ושאני יודעת ששומרים עליי מלמעלה...

ושהוא דאג שכל זה יקרה...

עצמתי עיניים חיבקתי אותו חזק..ואז נישקתי אותו..

הוא אמר לי

"עופרי...התאהבתי בך מהרגע הראשון שראיתי אותך...אז בסלון שלנו... משו זזה לי
בלב....התאהבתי"

חייכתי..לא היה לי מה להגיד... הייתי מאושרת..

הסתכלתי למעלה וראיתי כוכב נופל...באותו רגע הבנתי שאני עושה את הדבר הנכון..אבל
הכי חשוב שבמקום לבקש משאלה..

לחשתי תודה..

התנשקנו שוב ניסינו להיפרד אחד מהשני 12 פעם..

וקבענו שעל הבוקר? הוא בא!:]