לאבד את מי שאוהבים

אולי עשיתי טעות,

אולי הייתי מטומטמת,

הייתי צריכה למנוע ממנו אבל בעצם הוא לא היה מקשיב לי.

זה היה הבן אדם הראשון שאתהבתי בו טוב לא הראשון אבל אותו אני לא ישכח.

זה היה בגיל 15הוא היה בן 18 גמר תיכון וכמו הרבה בני 18 אחרים נאלץ להתגייס לצבא.

במקום להיות גובניק כמו הרבה אחרים הוא החליט שהוא רוצה להיות קרבי ולא סתם אלא
ללכת לצנחנים.

לא רציתי התווכחתי איתו במשך שעות שלא ילך לשמה אבל הוא היה הרבה יותר עקשן ממני.

שהתחלנו לצאת שנה שעברה הייתי חברה טובה של אחותו שנמצאת בכיתה שלי, באתי עליה כמעט
כל יום והאתהבתי בו חזק סיפרתי לה והיא הייתה מקשיבה לשיחות שלו אם חברים שלו בשביל
לברר מה הוא מרגיש כלפי ושהיא אמרנ לי שהוא אוהב אותי גם שמחתי כל כך אני חושבת שלא
הייתה בחורה שמחה יותר ממני, יום אחד שבאתי אלייה פגשתי אותו היא לא הייתה בבית
(דרך אגב קוראים לו טל אז נכנסתי לחדר שלה את הדלת השארתי חצי פתוחה כדי להסתקל
עליו לפתע הוא היה מולי ושאל אם אני רוצה משהו לשתות אמרתי שלא הוא התישב לידי ואני
ניסיתי לא להתלהב אבל החיוך השובבי עלה על פני וגרר את שנינו לצחוק בלתי נפבק עד
היום אני זוכרת את הצחוק הנעים שלו שיכול לגרום אפילו למנהל של בית הספר שלי לצחוק
צחוק שאני לא עשמה עוד.

ואז הוא אמר לי שאני מעוד יפה תודה גם אתה פתאום נפלט לי ואז בדרך אגב אמר לי אני
אוהב אותך אמרתי לו שגם אני אותו ומאז יצאנו כל הזמן ההינו ביחד פעם אחת אמרו
שאנחנו הזוג הכי לוהט בבית הספר.

ואז שהוא סיים את התיכון הוא אמר שהוא חושב ללכת לצנחנים, מרתי לו שאני לא רוצה
שהוא ילך שאני לא יתן לו הוא אמר שהוא ילך ולא משנה מה יקרא והיו עוד כמה פעמים
שרבתי איתו שלא ילך לשמה.

כל יום שהיה שמה דאגתי כל התראה שהייתה על קאסם פחדתי בים של הביקורים בכיתי לו
שיעזוב את הצנחנים שינסה להוריד פרופיל אבל הוא לא ויתר הוא רצה להיות בצנחנים ולא
משנה כמה אני ידאג.

הוא שאל אותי ממה אני כל מפחדת, כאילו שהוא לא יודע למ אני מפחדת מה זה לא היה ברור
שאני מאוהבת בו ולא רוצה לעבד אותו.

הייתה לי תחושה רעה לגבי מה שיקרה לו שמה.

אולי כל זה קרה בגלל שלא סמכתי עליו ושהוא יצא מזה שלם, נהפכתי להיות מדוכאת
ומודאגת מה נשאר לי כבר לנסות , ואז זה קרה מחבל התפוצץ שמה בדקתי בכל בתי החולים
איפו הוא אבל לא מצאתי ואז חברה שלי צלצלה בקול בוכה והודיעה שהוא מת שמה אני
בכיתי.

לו רק היה גובניק או משהו אחר לא כל יום זיכרון לחללי צהל וכל הזכרה הייתי בוכה על
זכרו על אותו בחור שהתאבתי בו כל כך חברה שלי רבה הייתי בטענה שהכל בגללי. אחר כך
עברתי בית ספר אבל יום יום חשבתי עליו בלי לשכוח את הצחוק שלו ואת קולו.