רק כמה מילים...

לחיים שלי.


 


רציתי לומר לך כמה דברים שלא הספקתי לומר, אני מפחדת שלא אספיק.


רציתי להגיד לך את כל המילים שבליבי.


לא הספקתי.


רציתי לומר לך לפני שהאהבה תגרום לי לשכוח הכל. מקווה שאתה מקשיב.


 


רציתי לומר לך שאני אוהבת אותך. שלוש מילים שלפעמים אנחנו שוכחים את משמעותן. את העוצמה שלהן. את היכולת שלהן לשנות, לרפא, למלא מחדש. אני לא זוכרת שאמרתי מילות אהבה. אני מצטערת שלא אמרתי מספיק, מצטערת שלא אמרתי בכל הזדמנות.


 


רציתי לומר לך שנתת לי כוח להמשיך הלאה , ברגעים שלא חשבתי שאוכל. שמבט אחד משתי עינייך שידעו סבל כה רב, הרים אותי על רגליי. הכוח שיש בך, ללכת נגד כל הסיכויים ולנצח. האמנתי בך, גרמת לי להאמין בעצמי.


 


רציתי לומר לך שרק בזכותך למדתי מהי אהבה.


 


רציתי לומר לך תודה, על כל הדברים שנתת לי, המקומות שאהבתך מילאה בתוכי, הפצעים השורפים שריפאת בגופי ובנשמתי, הדברים הרבים שלימדתי אותי, הדברים הרבים שלמדתי ממך..


 


אתה אמרת שאתה אוהב אותי, אני אמרתי שאתה טיפש.


 


אתה לא.


 


רציתי להגיד סליחה על כל הדברים שעשיתי לך.


על כל מה שאמרתי כדי להכאיב לך, על כל מה שאמרתי שלא חסר לך, על כל מה שלא הספקתי לתת לך ואולי גם לא אספיק, על כל מה שלא הייתי מספיק חכמה ללמוד ממך ונאלצתי ללמוד מעצמי.


על כל הפעמים ששתקתי, הפנמתי, הסתרתי, לא דיברתי.


 


רציתי גם להודות לך על זה שאתה גורם לי לרצות להיות בת אדם טובה יותר. אתה גורם לי לשאוף גבוה יותר, לחלום רחוק יותר.


אתה גורם לי לרצות דברים שפחדתי להודות שאני רוצה.


אתה גורם לי להאמין. לאהוב. לפחד. לחיות.


אתה גרמת לי לחזור ולהאמין באהבה...


 


אני מטורפת עלייך.


יש טירוף גם בלי אהבה, אבל יש אהבה גדולה בלי מעט טירוף?


 


נאמר כבר הכל, אין לי עוד מה להוסיף לזה...


 


"אהבה ממש כמו אש, שורפת מכל כיוון,


משאירה סימנים וצלקות,


צבע האהבה אינו ורוד.


הוא שחור, כמו צבע עץ לאחר שהאש נגעה בו..."


 


אני אוהבת אותך.


באמת.