סיפור אהבה

הכל התחיל לפני שלוש שנים...
אני ואתה היינו ידידים, אך אני תמיד אהבתי אותך יותר מהאחרים, אבל הדברים קרו קצת אחרת מכפי שרציתי, אני לא יודעת איך אבל תמיד היינו מוצאים על מה לריב ואז לא מדברים עוד חודש, עוד חודשיים, עד שמישהו כבר היה משלים בינינו.


כך עברו להם שלוש שנים.
אני כבר שכחתי אותך. אך תמיד נמשכתי אל היופי שלך, אל דמותך המסתורית והסגורה. ולמרות שידעתי שאתה לא הבחור בשבילי, תמיד בתת מודע שלי ידעתי שאותך אני רוצה.
היה לי חבר חמישה חודשים, אחריו הייתי בקשר עם עוד מישהו במשך חודשיים, עד שיום אחד מצאתי את עצמי עומדת מולך ואתה מנשק אותי, פרפרים מתעופפים לי בבטן ובלב. איך זה קרה? למה נישקת אותי? כששאלתי אותך אתה אמרת שיש לך רגשות כלפיי, איך? ככה פתאום? ממתי? כל כך הרבה שאלות היו לי, שאלות שלא העזתי לשאול.
פניך היפות נמצאות כל כך קרוב אליי, עיניך מביטות בי בדממה, כל גופי רועד, לא מצליחה להוציא מילה.
אך אני עדיין בקשר עם השני, ואתה כעסת, לא ויתרת, אמרת לי שאתה אוהב אותי ורוצה להיות איתי... הרי זה מה שתמיד רציתי, אותך!
ויתרתי עליו, הלכתי איתך, ואתה תמיד נישקת, חיבקת, תמכת, עודדת, הצחקת, והכי חשוב, תמיד אהבת!
כך עברו להם שלושה שבועות של אושר, כל בוקר מתעוררת עם חיוך והתרגשות שכזאת להיות איתך, לאהוב אותך ולהיות נאהבת על ידך.
אך כמו כל חלום, זה נגמר.
בוקר אחד התעוררתי בהרגשה מוזרה, מבן אפלולית שכזאת ופחד לאבד אותך, את הדבר היקר לי מכל.
באותו יום באת אליי ולא חייכת כמו פעם, לא צחקת כמו פעם, לא היה בך את אותו האושר שתמיד היה טמון בתוך צחוקך המתגלגל, לא ראיתי בעניך את הניצוץ.
אתה רק הבטת בי ושתקת, לא אמרת מילה.
על פניך זלגה דמעה, ועוד אחת, אחת אחרי השנייה, פשוט כיסו את עיניך. חיבקת אותי כל כך חזק, כאילו זאת הפעם האחרונה, כאילו זאת פרידה... זהו? זה הסוף? כאן זה נגמר?
אתה המשכת לשתוק ולהביט בי, ורק דמעות מילאו את עיניך ושטפו אותן. אמרת לי שאתה אוהב אותי, שאני כל חייך, אך אני ואתה לא נוכל להמשיך יותר להיות יחד, אמרת שזה לטובתי ושאתה לא רוצה שאני יפגע... לא בדיוק פירטת ואני לא שאלתי.
הרגשתי איך ליבי מחסיר פעימה, איך הוא מתרוקן, ואיך מילותיך צורבות אותו...
הרגשתי את עיני מתמלאות בדמעות ובכי מר פרץ החוצה, ליבי זעק, איבדתי את הדבר הכי חשוב לי מכולם, איבדתי אותך!
חיבקת אותי, הרגשתי את חום גופך, נישקת אותי שוב בפעם האחרונה, אך כבר לא היה לזה את הטעם של הפעם הראשונה.


כך עברו להם שלושה שבועות של התמררות ובכי על האובדן, רואה אותך, רוצה לגשת אליך, לחבק, לגעת ולטעום שוב את שפתיך אך אני לא יכולה, אתה כבר לא איתי יותר...
יום אחד שוב באת אליי, היית כועס, היית עצבני, היית עצוב, היית מאוכזב, והכל באותה השנייה. אמרת לי שאתה מאוכזב ממני כי הייתי עם אחר אך אתה לא יודע שאין לי אחר מלבדיך, כי אני אוהבת רק אותך.
ושוב אנחנו כמו פעם, רבים, אתה לא מדבר איתי, עוד חודש, עוד חודשיים, עד שניגשת אליי שוב וביקשת סליחה, אמרת שאתה יודע שטעית ושאני אוהבת רק אותך, חיבקת אותי, בכיתי, התרגשתי, כל יום של מריבה היה עובר לי כמו סיוט שלא נגמר.
ושוב אנחנו ידידים, אך זה כבר לא אותו דבר, משהו הלך לאיבוד, אנחנו כבר לא אותם ידידים כמו פעם, אנחנו לא יודעים איך להיות שוב ידידים.


הנה עברו להם עוד שלושה חודשים, אני כבר לא אוהבת אותך, יש לי כבר חבר, אך שוב, זהו רק כיסוי. הסיפור שלי ושלו נגמר מהר, כי אותך תמיד אהבתי, אותך תמיד אני יאהב, אך הסיפור שלנו נגמר מזמן, לפני שישה חודשים,
ורק היופי שלך עוד נותר בזכרוני, קולך המתוק מהדהד באוזני, נשיקותיך הותירו אותי כאן לבד, מלאת געגועים...
כך נגמר לו עוד סיפור אהבה מקסים!