אהבה או אשליה => פרק ב'

באותו יום שהכרתי את בן דיברנו באיסי...



~עדידוש~:

בן אתה פה?



בן:

כן



~עדידוש~:

זאת עדי זוכר אותי?



בן:

איך אפשר לשכוח.. חחחח.. =]



בקיצור דיברנו הרבה והכרנו והוא ילד ממש חמוד

משום מה הייתה לי הרגשה שאני יכולה לספר לו הכל

סיפרתי לו על כל מה שקרה עם מעיין והוא ממש עזר לי.. נתן לי עצות וניסה לעזור לי
כמה שהוא יכול

וכמה זמן הוא מכיר אותי? יומיים בקושייי...

מאותו יום היינו מדברים המון.. בביצפר בקושיי.. ידידי איסיקיו אפשר לומר

עד שלקחתי יוזמה ובאתי אליו בביצפר ואמרתי לו שלום.. (אני דיי בישנית מה אני יעשה)

את השיחות העברנו לביצפר.. דיברנו שם.. גם באיסי..

עד שבאה תקופה שממש היינו קרובים.. היינו הולכים מחובקים בהפסקות.. כל הזמן ביחד...
הוא היה כמו המחליף של מעיין.. מה שלא ממש רציתי.. כי למעיין לא היה תחליף...

אחרי כמה זמן.. שאני ובן היינו ממש ביחד כולם אמרו שאנחנו נראים חברים הייתי צריכה
לנסוע לבית מלון... ולא רציתי = אבל לא הייתה לי ברירה כל כך...

נסעתי וחשבתי שיהיה לי משעמםםם כרגילל.. לבדדד...

אבל טעיתי... ויחד עם הטעות הזאת הרסתי לי טיפה את כל האושר שבניתי...





בהתחלה זה קצת משעמם כמו כל סיפור רגיל מקווה שיהיה המשך טוב יותר =]