דרך החיים.

אומרים שמה שלא הורג מחשל,וכישלון הינו הצלחה אם לומדים ממנו.אז אולי יצא טוב
בכל הסיפור הזה אולי זכיתי בהדמנות להבין טעויות בגיל צעיר יותר ובעתיד לתקן ולשפר
או שאולי פשוט אין לי שכל,אין לי מזל.האהבה עיוורת-כמה שזה נכון.כמה עוד אפשר לאהוב
כמה עוד אפשר לתת,לחשוב ולחיות באשליות.נתתי לו הכל.לא ביקשתי הרבה אולי קצת אהבה
קצת הערכה.לא אהבתי את מלך היופי כי אז הייתי מבינה לקראת מה אני הולכת.אפשר לומר
שאני היחידה שאותו אהבתי את החיים הייתי נותנת לו.כל הטעויות השקרים והקטעים
ה"מסריחים" שעשה ובכל זאת ויתרתי.אולי מעצם העובדה שסירבתי לקבל את זה שבחיים הוא
לא יהיה יותר שלי,אולי כי סירבתי להמשיך הלאה ולהסתכל קדימה לראות מה אני
בלעדיו.והאמת אני מושלמת בלעדיו.אני לא חיה עוד באשליות לא מחכה שיתקשר לא מחכה
שישלח הודעות ואפילו לא מחכה לטיפת יחס.רק שיגיד מה שונה בי מהאחרות? למה הוא קיבל
את הדעה של החברים והיה מושפע מהם.מי עוד תבוא ותהיה איתו בלי מחוייבות? מי תיתן את
כל כולה רק לו.עשיתי הכל כי חשבתי שהנה אנחנו נחזור והכל יהיה טוב. והוא ניצל את
זה...התעלמתי מכל הדעות מכל הריכולים הייתי שקועה רק בו האמנתי שהוא שונה ממה
שאומרים.בחיים לא היכרתי אותו צורה שונה,לא ראיתי פנים אחרות שלו.אפילו עם החברות
הכי טובות שלי התחיל,ואני מה עשיתי?..הבלגתי..העברתי...האהבה עיוורתתת ואצלי היא
לחלוטין ...אבל די כמה אפשר??.....נ-ג-מ-ר!!!!!!!! הבטחתי לעצמי,הוא לא ישתנה אין
יותר למה לצפותת,ציפיתי אני מודה אבל זהו הפנמתי...דיפדפתי.

רק דבר אחד אני יבקש,שיעזוב שירפה שלא יתקשר שלא יברר,שלא ישלח הודעות.לא רוצה
להיזכר.רוצה להדחיק.יהיה לי יותר טוב אני בטוחה.אני מבטיחה להתגבר..הנה אולי אני
כבר מצליחה..הכל עניין של זמן...אבל למרות הכל.תמיד הוא יהיה האחד.כי הוא בעצם
האהבה הראשונה.רק הוא מעלה את החיוך האמיתי על הפנים...יש בו בשבילי משהו שאין לא
אף אחד..אבל מי יודע....זוהי דרך החיים...כל הפרידות קשות ובסופו של דבר מתגברים על
הכל והכל עובר...יעבור ...אני בטוחה!!!!