טוב שהיה וטוב שנגמר

טוב אז ככה אני מתחילה את הסיפור שלי :


אני יודעת שזה ישמע קצת מזעזע אבל אין מה לעשות זאת דרך החיים......


יש לי חבר כבר שנתיים עוד מעט ....הקשר שלנו הם בעליות וירדיות כמו אצל כול זוג ולא טוב לי איתו ואני בכול זאת נישארת איתו בגלל שאני סתומה כי הוא אוהב אותי יותר מדי ואני רק רגילה אליו אני וחבר של חבר שלי התחלנו לדבר כזה סתם בתור ידידים ואחר כך זה התחיל בטלפונים ופגישות שמנו עין אחד על השני אמרנו דברים יפים היה לי טוב ביחד אחושרמוטה הוא לפעמים היה מקבל פיצול על זה שהוא חבר שלו אבל זה עבר עשינו כבר את מה שלא היינו אמורים לעשות ואני לא מאמינה על עצמי שזה בכלל קרה רק בגלל שכול כך היה טוב לי איתו וחיפשתי את הטוב הזה הרבה זמן עד שיום אחד קיבלתי עליו פיצול ואמרתי לו שאין אני לא רוצה והאגו שלו בשמיים סיימתי איתו את זה אני בעצמי יום אחרי זה היתחרטתי וניסיתי להשיב את מה שהיה אבל אין כלום לא עזר רק קטלות ופוזות ועקיצות עכשיו הוא לא רוצה בכלל לשמוע עליי ואין אני לא יכולה פשוט לשכוח אותו  כי הוא פשוט מבלבל אותי הוא מסתכל ואני אומרת בלב יו יופי היום בטח ניפגש ולא אנחנו לא .... ואני יודעת שבחיים אני לא ישכח  אותו כי גם חבר שלי מזכיר לי אותו  הם מדברים לפעמים וגם אני רואה אותו מדי פעם ....... מה עושים במצב כזה ??


אני יודעת שהיתנהגתי כמו מטומטת והוא גם כמו דפוק ואני ניגעלת מעצמי .... אבל כבר מה שהיה היה ואי אפשר להחזיר את הגלגל לאחור  !!!!!!


תנו תגובות זה חשוב לי........