מבט אל העבר

אהבה שלא התגשמה



יום אחד זה קרה , כן זה קרה באוטובוס, אני ואתה התאהבנו

העניים זהרו,העניים קרצו,העניים העבירו מסרים

ומאחורה החברים מתלחשים עלינו שהיינו מלפנים









ובשנייה אחת בלי שהרגשנו הלכנו ויותר התאהבנו

אמרתה שאני חמודה ליטפתה לטיפה ,ביקשתה נשיקה

ואני הסכמתי ולבסוף גם חיבוק קיבלתי









אך בוקר אחד זה קרה אני ואתה רבנו אתה קללתה ואני המשכתי

וכמה מהחברים שהיו אמורים להיות החברים בכי טובים המשיכו

וסיכסכו בנינו ואני ואתה זוג התמימים לא שמנו לב עם

איזה סוג של חברים אנחנו מסתובבים והמשכנו לריב

בדיוק כמו זוג ילדים קטנים











בזמן קצר כמו לא הרגשנו אני ואתה הלכנו והתרחקנו ורק שתדע

שאני לא אשמה , זה אתה שהתחלתה את כל המריבה

החברים הטובים ניסו להחזיר את המצב לקדמותו , אבל זה

לא עזר ואני ואתה לא דיברנו לזמן לא קצר

עבר שבוע עבר חודש עברה שנה ורק אז התחלנו לזרוק

מילים אחד לשניה ושכבר התחלנו לדבר זה לא כמו

שהיה שהיינו הזוג האוהב אם אנחנו מדברים זה

רק בגלל שאנחנו תמיד מתנגדים לדבריו אחד של השני .

זהו סוף סיפור של אהבה מיוחדת שנגמר בעצב

ושנאה מיותרת זוג האוהבים התרחקו והתרחקו

ואותם ביחד לעולם יותר לא תיראו.











מה שקראתם עכשיו זהו סוג של משהו שכתבתי בערך לפני 6 שנים והיום מצאתי את המכתב
הזה.

קראתי אותו ונזכרתי בהמון דברים נזכרתי עד כמה הייתי מאוהבת בילד הזה או לפחות זה
מה שחשבתי שאני מרגישה כי היום במבט לאחור אני מבינה שאילו היו רגשות ילדותיים
ומשהו שבכלל לא מתקרב לאהבה.











הייתי חושבת תמיד שהוא האחד והיחיד שאיתו אני יתחתן והוא העתיד שלי ולתקופה מסוימת
גם הוא הרגיש אליי משהו אבל אחר כך אחרי שרבנו זו הפכה להיות הרגשה של זלזול וניצול
מצידו לפחות כי אני המשכתי תמיד "לאהוב אותו" במשך כמעט שנתיים עד שעלינו לתיכון
ודרכינו נפרדו בכל מקרה הסיפור הזה וכל מה שסביבו הורידו לי את הביטחון ממאה לאפס
בזמנו והוא התחיל להתיחס אליי כמו אל ילדה מפגרת בקיצור באותה תקופה זו הייתה חוויה
נורא נורא קשה וטראומתית בשבילי.











לפני מספר שבועות פגשתי אותו במקרה כשנסענו ביחד באוטובוס וזה אחרי שלא ראיתי אותו
שנים והשתנתי ואני לא מתבישת להגיד שהתפתחתי והתיפיפתי והביטחון כמובן חזר אליי
במלואו והוא עלה לאוטובוס ואני רואה אותו מתקרב מרחוק ובלי בושה דפקתי את אחד
מהחיוכים שווי הלב שלי ואמרתי לו שלום - הוא נדהם ולא האמין כמה שהשתנתי וכמה אני
כבר לא אותה ילדה בישנית וכשהוא כבר קלט הוא מילמל שלום בשקט האדים והמשיך הלאה .
אחר כך הרגשתי מין סגירת מעגל ושימחה זה לא שעד עכשיו חשבתי עליו או שאני שונאת
אותו או משהו כזה ממש לא זו הייתה פשוט תחושת הקלה ותחושה של כייף וחשבתי לעצמי מה
בכלל מצאתי בו ולמה סבלתי כלכך הרבה בגלל מישהו שבכלל לא שווה אותי .לתקופה ארוכה
חשבתי שאני בחיים לא ישכח אותו או את מה שהוא עשה לי אך מסתבר שעכשיו אחרי שהשנים
עברו וזמן הוא המרפא הכי טוב שיש כייף להביט לאחור ולהיזכר















זהו בעצם מה שרציתי להגיד בעצם שלא משנה מה קורה לטוב ולרע בעוד כמה שנים כשתביטו
לאחור הכל יראה לכם כמו אגדה

לפעמים נחמדה ומשעשעת ולפעמים עצובה אבל אחרי הכל המטרה בחיים היא לחיות אותם לכן
ציברו כמה שיוצר חוויות וחיו את החיים על הצד הטוב ביותר











באהבה גילי