כשמתה נשמתי-- תגיבו!!!!!!!!

אם אי פעם תלך לישון, ותרגיש שמישהו שומר עלייך, מין הרגשת בטחון שעוטפת את כל אבריך, אז תדע שזו אני, שבאה לתת נשיקה וחיבוק אחרון, לפני שאני הולכת למקום ממנו כנראה לא אחזור.... אני יודעת זה קשה, אבל זה הפתרון...


שלא תבין לא נכון, אני לא מתכוונת להקריב את נפשי, אבל מהיום בעצם מת גרוע יותר מגופי- מת לבי ומתה נפשי... ומסביב ללבי המת, הצבתי חומות גבוהות, אותם אפילו צבא גדול לא יוכל לחצות.... נשבעתי בחיי שלעולם לא אתאהב, שאהבה היא סתם כותרת זמנית לסטטוס של לב כואב....


ומה עם החיוך? נראה שלעולם הוא לא ישוב, כי מבעד להבעה המחיוכת, מסתתר לו פרצוף עצוב, כבר יותר משנה של העמדת פנים, שהכל אצלי בסדר, אך בעצם מתפוררת לשברים...


כולם אומרים שהכל עוד יעבור, שהזמן ירפא את מה שהלב לא יכול לשכוח, אבל אני אותך לנצח אזכור, ותאמת שזה לא בשליטתי כי אין לי לאן לברוח... אז נכון שזה אבסורד, אבל זו המציאות... אם לא להיות איתך לנצח, עדיפה כבר הבדידות....