האם אתה מאמין בנשמות תאומות?

לא משנה כמה זמן עובר מאז שנפרדנו, מאז שעזבתי אותך ככה- כמעט בפתאומיות- אבל רק כמעט..


 


לא משנה שאני יודעת, יודעת שזה לא "פייר"  שאני מתגעגעת כל כך- ואתה בטח לא ממש היית צריך להתאושש. עובדה- אף פעם לא באת לבדוק אם אני בסדר. לא השארת מכתב- כלום. מה קרה? אין לך אומץ, הה? לראות כמה חשבת רק על עצמך, כמה היה לך נוח לשכוח- שאני לא רק רוצה, אני אוהבת.


וזה נראה כל כך לא פייר. עשיתי את המעשה הנכון, ולא הייתה לי שום ברירה אחרת- אם אתה תוהה.


אני לא מתנצלת, אתה זה שצריך להתנצל, שלא נתת לי ללכת בפעם הראשונה,


הייתי סטוץ ממושך כל כך נוח


כל כך קל לקרוא אותי, הה?


אני לא מסתורית, והאהבה הייתה מרוחה לי על הפרצוף- גם כשלא רציתי.


הרגשתי כל כך קרובה אליך- ורק אלוהים יוכל יום אחד אולי להסביר לי-


איך זה יכול להיות


שאני כל כך אוהבת אותך- כאילו היינו נשמות תאומות


אבל אנחנו לא..


 


תדע לך שאתה חייב לי התנצלות!


אוהבת עדיין כל כך חזק וכל כך כואב


 


שלך,


המפגרת שלא יודעת "לשחק אותה" כמו שעושות כל המכוערות שכל הבנים אוהבים...