באמת שלא התכוונתי...

אני לא ישכח את היום ההוא, את השעה ההיא, את הדקה ההיא.. הדקה שבה ראינו אותו...
אני ואת, את סיוון, החברה הכי טובה שלי.
ישר נדלקת עליו.. בגלל היופי אמרת שהוא כוסון עולמי ואני באמת לא יכלתי להתנגד לזה..
את ביקשת שאני יסדר לך אותו... ואני הסכמתי וזאת היתה טעות שלי, שהתחלתי להתקרב אליו.


שלחת אותי אליו כול הזמן, בשביל שאני יעזור לך, אני לא מאשימה אותך זאת אשמתי שהסכמתי..
ואני בחיים לא אסלח לעצמי על זה, בחיים.
התאהבתי בו, אני מודה. והוא בי.. כך הוא אמר לפחות. הוא גרם לי להרגיש בסרט...
הוא התקרב עם הפנים שלו לשלי ואמר לי "אני אוהב אותך" ואני עד עכשיו מריחה את הריח שלו,
אני זוכרת מה הרגשתי, אני זוכרת שרציתי לנשק אותו אבל לא יכלתי, דחפתי אותו והזכרתי
לו אותך, אותך החברה הכי טובה שלי.


לבסוף לא יכלתי יותר, ואמרתי לך שאני אוהבת אותו אבל שאין בינינו כלום, את כעסת ולא
רצית להקשיב לי, בצדק אני הייתי טיפשה על זה שהסכמתי לעזור לך איתו לא הייתי צריכה לדבר
איתו כול כך הרבה..
רציתי להסביר לך שלא התכוונתי, שזה לא אשמתי שלא רציתי ושאני לא יעשה לך דבר כזה ואני
לא יהיה חברה שלו בחיים אבל את, את אמרת שהכול בסדר אבל ראיתי איך את נאכלת מבפנים.


לבסוף, איבדתי הכול.
ואני לא כועסת ואני לא עצובה כי זה למד לי להבין את הטעות שלי, את הלקח.
ניתקתי איתו קשר, לא רציתי יותר לדבר איתו, בגללך. ואני עדין אוהבת אותו, ועדין זוכרת את
כול הרגעים שעברנו.. אני והוא.. ואת הריח שלו.. אבל אני עדין זוכרת אותך, למרות שאת, את כבר לא שמה עליי...


אני יודעת שטעיתי, אני לא התכוונתי.