הסיפור שלי => אמיתי => בבקשה תפנו לי מזמנכם => תקראו ותייעצו לי זה חשוב :[

לפני שתקראו את הסיפור שלי שהוא אמיתי לגמרי.. אני רוצה שתידעו שכמה שהוא ארוך..

אני חייבת את העצות שלכם.. עוברת עליי תקופה קשה..

בבקשה תקראו ותקדישו לי מזמנכם הפנוי.. ותגיבו לי תביאו לי עצות :[



- אהבה שלי ?! -



הופעת בחיי בתאריך - 15/10/04... הכרתי אותך בפנים עוד לפני, אבל זה היה היום
שהתחלתי לראות בך יותר מידיד..

אני לא יודעת איך לתאר את זה.. אני התאהבתי בך, בלי ששמתי לב אבדתי את הראש שלי..
הלב שלי ?! הלך בעקבותייך..

הכרתי אותך מאז ומתמיד בתור הילד הבעייתי של הבית.. מין הכבשה השחורה של המשפחה..
היית ילד מסובך..

כל שבוע הייתי מגלה עלייך דבר חדש.. אבל אהבתי אותך.. כי לאהוב בנאדם,, זה להמשיך
לאהוב גם שמגלים את החסרונות ;/

היינו ידידים הכי טובים, ידידה הכי טובה של מי שאני אווהבת :[

אבל העדפתי שלפחות זה מה שיהיה לי, לפחות את המעמד הזה.. לייעץ לך מכל הלב לחשוב
עלייך, ולא עליי!

אחרי שבועיים שהלב שלי כבר הלך שולל אחרי הקסם שלך, גיליתי שאתה דלוק על אחת
מהחברות הרחוקות שלי..

כולנו היינו יושבים באותו פארק חבורה ענקית של ילדים..

שמעתי על זה שישבנו בבלוק של הילדה הזאת.. היא ירדה במעלית ולקחתי אותה לצד כי
הייתי כבר אמורה ללכת הביתה..

אמרתי לה "תהיי איתו תגרמי לו להיות מאושר.. הוא אוהב אותך" מרוב האהבה שלי אלייך,
וויתרתי על האושר שלי!

כל הדרך הביתה הדמעות זלגו הרגשתי את הלב שלי מתפוצץ.. לא ידעתי איך מפה אני
ממשיכה, לאן אני אמורה לפנות!

עליתי הביתה ולא היה אפחד נכנסתי לחדר שלי החלפתי בגדים הורדתי נעליים זרקתי הכל על
הרצפה בזמן שבכיתי..

לקחתי דפדפת ועט ונכנסתי למיטה.. כתבתי מחדש ל-4 החברות הכי טובות שלי..

כתבתי להן שלא יזכירו אותך.. שאתה והיא כבר בטח ברגע כזה כבר ביחד, נהנים לכם..

נרדמתי עם הדפים מתחת לראשי.

קמתי בבוקר התארגנתי יצאתי מוזנחת אפילו כוח להתגנדר לא היה לי..

אחת החברות הכי טובות שלי חיכתה לי למטה.. ישר היא שמה לב שקרה לי משהו.. אמרתי לה
שאני אביא לה וליתר הבנות את המכתב באותו זמן..

עלינו במדרגות והבאתי לכל אחת את המכתבים.. קראתן,, כל אחת הייתה המומה כל אחת
הגיבה בצורה שונה כל אחת ניחמה..

ליד המדרגות עמדה חברה של זאת שהיית איתה.. היא דיברה עם החברה האחרת שלהן בפלא..
היא סיפרה לה שאתם ביחד, שהתנשקתם..

היא סיפרה לי ולחברותיי את הבשורה "הנפלאה" שיחקתי אותה שמחה בפנים הלב שלי נשבר
לרסיסים..

בהפסקות בכיתי הייתי לבד.. הבנות היו איתי והיו הרבה אנשים מסביבי אבל הרגשתי לבד..
רק בכיתי ורק סבלתי..

רק רציתי שהזמן יחלוף שאני אשכח אותך,, שאני אשכח שהכרתי אותך בכלל..!

חלפו להם הימים ואט אט התרגלתי לרעיון שאתם ביחד "מאוהבים"..

אחרי שבועיים בדיוק.. חברה של זאת שהיית איתה התקשרה אליי ואמרה לי בקול שמח "אל
תשאלי הוא היה פה הם נפרדו"

אני הייתי המומה מצד אחד שמחה מצד שני עצובה- בשבילך!

לא הבנתי מה היא מתקשרת להודיע לי.. הרי היא לא ידעה כלום על רגשותיי..

אחרי כמה ימים ישבתי על הספה כתבתי לך עוד אחד מאלפי שירים שכתבתי בעצב ובכאב..

והחלטתי שאתה תהיה - ש ל י -

יצאתי ביום שישי עם הבנות לאותו פארק שבו כולם מתאספים ורק התפללתי לה' שאתה תגיע
שאני אראה את פנייך מאז אותו יום לא ראיתי אותך..!

הצבתי לעצמי תנאי.. מין שבועה.. ואותה אמרתי לחברותיי

" אם הוא בא אני מספרת לו מה אני מרגישה

אם הוא לא בא לעולם הוא ל א ידע

יקרה מה שאלוהים יחליט "

הלכנו לאותו פארק ואחת מחברותיי רצה אליי בהתרגשות "הוא על הספסל הוא על הספסל!!"

התקדמנו לכיוונו ולכיוון חבריו.. אמרתי שלום לכולם וישר הוא קם ולקח אותי לצד..

הוא סיפר לי שהם נפרדו והוא לא באמת אהב אותה כמו שהוא חשב..

הוא אמר לי שהוא נוסע לעיר אחרת להתחיל חיים חדשים.. באותו רגע הלב שלי, כל הציפיות
שלי.. נפלו לטימיון..

אח"כ הוא סיפר לי שהוא עבד עליי.. איזה הקללה..!!

חזרנו לח'ברה.. ואחת מחברותיי אמרה לי "את נשבעת תגידי לווו כבר"

לקחתי אותו לצד.. גמגמתי הרבה אבל בסוף סיפרתי לו..

הוא הגיב בצורה הכי חמודה שיש.. ראיתי לו על הפנים שהוא היה מופתע.. אבל שמח :]

חזרנו לח'ברה ישבנו עם כולם ולא דיברנו יותר על זה.. היו מבטים פה ושם אבל לא יותר!

הלכתי לישון אצל חברה שלי באותו יום.. והייתי מאושרת.. ראיתי אותו כגבר חלומתיי..

אחרי שבוע התקשרתי אליו וקבענו להיפגש..

הגעתי לאותו מקום יום למחרת.. והוא לא היה שם.. הוא הבריז לי :[

הרגשתי את עולמי נחרב מעליי..

יום למחרת הייתי אצל חברה שלי והפלא צלצל מס' חסוי..

זה היה הוווא,, הוא אמר לי "זה מטלפון שקלים המצב בבית לא טוב אני עזבתי את הבית
מצטער שהברזתי לך.. רק רציתי שתידעי שאני אוהב אותך.. תנסי לדבר איתי זה מתנתק"

הייתי בשוווק.. בכיתי מרווב אושר,, לא האמנתי.. שאהוב חיי, גבר חלומותיי האביר שלי
אוהב אותי גם..

אחרי שבוע בתאריך - 3/12/04 נסעתי עם חברה שלי לאותו מקום שבו הוא היה.. ונעשנו
חברים :] הוא היה הנשיקה הראשונה שלי :$ הנשיקה הקסומה שלי ;)) התאריך שלנו :]



עד כאן הכל טוב ויפה..



היינו ביחד שנה וחצי.. כן :] היינו מאוהבים מעל הראש.. ידענו שלא משנה איזה ריבים
יהיו לנו והיו לנו [והיו הרבה] תמיד נשרוד,, כי האהבה שלנו מחזיקה אותנו#!

לאחר התקופה הארוכה, לאחר הריבים, לאחר הקנאה מסביב, לאחר הסיכסוכים מסביב..

אהבתנו הגיעה לקיצה...

רבנו בגלל שטות באייסיקיו..

ונפרדנו :[

פגענו אחד בשני אמרנו מילים שפגעו אחד בשני ישר כמו - סכין ב ל ב -

לא דיברנו שבועיים.. ואז הוא התקשר אליי "מה שלומך?" הוא שאל.. דיברתי איתו באותה
עוקצנות שהייתה צמודה לשמי.. אותו עוקץ שהיה טמון בתוכי..

אני שנאתי אותו באותם ימים מרוב אהבה שנאתי אותו.. קיללתי את אותו יום שהתאהבתי
בו,, לא רציתי לשמוע אותו.. לראות אותו, לחשוב עליו בכלל..

אך - הדמעות זלגו מעצמן כל לילה.. והעצב חדר כמו הקור אל תוך העצמות..

הלכתי לישון כל לילה בלי סיבה..

וקמתי לבוקר מלא אפלה..

בלעדייו [?!] לחיי לא היו משמעות...



והיום..



אחרי חודש מאותה פרידה.. אנחנו יכולים לחזור.. ראיתי אותו אתמול והיום לשעה שעתיים
אבל העיקר היינו ביחד.. החלטנו לתת עוד הזדמנות לאהבה הזאת..

היום שחזרתי אחרי "הפגישה" שלנו בבוקר.. היה לנו ריב קטנטן בסוף..

והרגשתי שאני בלעדייו אני אווהבת אותו..

ושאני איתו.. האהבה שלי היא לא כה חזקה..

אני לא מבינה את עצמי..

אני אוהבת לסבול בלעדייו?! במקום להיות מאושרת איתו?!

היום בדרך הביתה החלטתי שאני מוותרת על זה.. שאני לא רוצה לפגוע בו,, שאני לא רוצה
שהוא יפגע בי.. שאני לא רוצה ששוב האהבה הזאת תפגע בשנינו #!

כל החברים שלו מסביב.. כל אחד והדעה שלו..

חלק תקועים על הקטע של החופש.. שאחרי ריב כזה אי אפשר לחזור [ גם כך חושבות כל
חברותיי ]

וחלק מחבריו מתעקשים להשלים בנינו שנחזור.. שלא נסבוול$!

אמא שלי.. אני לא יודעת איך להסביר.. כל מה שהיא אומרת תמיד קורה.. יש לה מין
הרגשות בטן כאלה שתמיד צודקות..

היא אמרה לי לא לחזור על הטעיות שלי,, שמספיק שנפלתי.. והצלחתי לקום והמשכתי הלאה..

שאני לא אחזור אחורה ואפול לאותו בור..

ועכשיו אני עומדת בפני בילבול..



החופש שלי - או - האהבה שלי



אנשים אם הגעתם עד לסוף הסיפור העצוב שלי :[

בבקשה תגיבו תייעצו לי.. אני מרגישה אבודה..

כולם מייעצים לי בצורה הכי נכונה.. אבל אני מרגישה שאפחד לא ממש מבין אותי.. כי
אפילו אני לא מבינה מה אני רוצה מעצמי..

מגיע לי עתיד יותר טוב?! אני עוד מעט בת 16.. אולי אני צריכה לחיות את הגיל שלי את
החופש שלי?!

תעזרו לי בבקשה..



- אווהבת מללא ותודה שהפנתם לי את זמנכם -