קשה בלעדיך כי נגעת בי ...

לא קל לי לכתוב את מה שאני הולכת לכתוב. אלו כל המילים שיוצאות מתוך המקום הכי עמוק בלב שלי, אותו מקום שלא מפסיק לפעום לרגע... בגללך, רק בגללך


אני אוהבת אותך יותר מהחיים עצמם. אם יש לי סיבה לקום בבוקר ולהיות מאושרת זו תהיה התקווה המושלית שלי שאולי אי פעם אנחנו עוד נחזור להיות ביחד. ואני יודעת שזה לא יקרה, וזה גומר אותי. זאת בדיוק הסיבה שהופכת את האושר שלי לעצב כל כך גדול. אין לך מושג כמה אני מתגעגעת אליך בכל הזמן הזה שאנחנו לא ביחד ועבר כל כך הרבה זמן.. זה לא נתפס. עם הזמן אני מתחילה לשכוח כל מיני דברים שעברנו ביחד.. טובים ורעים, אבל שום דבר לא משכיח ממני אותך עצמך. הריח שלך עוד באף שלי מאותו יום שראיתי אותך פעם ראשונה.. מהפעם האחרונה והיא הייתה כל כך מזמן.. עד היום. והחיבוק שלך עדיין מרגיש לי ואת החום שאתה הקרנת בכל פעם שחיבקת את החיבוקים הכל כך מדהימים האלה שלך... והאמת על מי שאתה. "נפלתי חזק" כמו שאומרים. לקח לי הרבה זמן יחסית, בדרך כלל אני לומדת אנשים מהר יותר, אבל בסופו של דבר הבנתי שאתה לא מה שאתה נראה.. אצלך זה לא what u see is what u get.. יש בך יותר מזה. יש בך עומק ויש בך יופי חיצוני ופנימי.. אתה אוהב את עצמך מאוד ועם כל זאת אתה לא שוכח גם את מי שמסביב.. אתה יודע להיות חבר טוב ואתה מקשיב. אתה מקשיב המון. אתה יודע לייעץ ואתה יודע ליצור את כל אותם הרגעים הכל כך יפים שהיו לנו ביחד.. או שפשוט הם נוצרו מעצמם....הרגעים הכי יפים שחוויתי בחיים. אתה הבנאדם היחיד שהייתי יכולה ללכת איתו במקום הומה אנשים ולא לראות אף אחד, לא לחפש אף אחד.. הייתי רואה רק אותך. ביום האחרון שלנו בתור זוג היינו באמצע המועדון, כולם רוקדים וקופצים להם ואנחנו אחרי כעס ועלבון מתפייסים באמצע, עומדים ומתנשקים ואף אחד לא הזיז לנו. זה היה הכי טוב בעולם... באמת. אבל למחרת הכל נגמר. אני הרגשתי שלקחו חלק ממני, לא היינו הרבה ביחד אז אבל נקשרתי אליך במהירות שיא... היית הדבר הכי טוב שקרה לי עד אז. אני רואה את עצמי כבנאדם מאושר תמיד, תמיד הייתי בנאדם שצוחק ואופטימי ואיתך הכל הפך לעוד יותר אופטימי.. איתך לקחתי הכל בקלות שום דבר לא כאב לי לא הזיז לי.. לקחתי דברים בצורה בריאה. ואז נפרדנו. זה עשה לי כל כך רע... מבחוץ אני עדיין אותה ילדה שמחה וצוחקת... לוקחת דברים בצורה בריאה ואוהבת את העולם.. מבפנים אני כבר לא מציאותית. אני אוהבת אותך, בחיים שלי לא אהבתי ככה ויצא לי לאהוב חוץ ממך...... אני הייתי ילדה קטנה ואת הלקח למדתי חזק, אני אשלם על הטעויות שלי כל החיים.. אני לא אפסיק להתגעגע... אם רק היית יודע שהחברים שהיו לי אחריך לא היוו משמעות.. הם לא היו מה שימנע מאיתנו לחזור.. ואנחנו שנינו רצינו לחזור והיינו מספיק מטומטמים בשביל לשמור על האגו, אף אחד משנינו לא קם ואמר את זה ראשון... "כי זה לא היה לכבוד שלנו". אני אומרת את זה עכשיו, מאוחר מדי - אני אוהבת אותך. אני הכי רוצה לחזור בעולם. אתה עוד בטח חושב שאני עדיין איתו... אני מצטערת אם גרמתי לך לעצב. אני כבר לא בטוחה בזה... אני יודעת שיש לך אותה. אני לא יודעת אם אתה אוהב אותה או לא, אני מקווה שאם כן אתה לא תעשה את אותה טעות שאני עשיתי, את אותה הטעות שעכשיו אני כותבת לך שקשה לי בלעדיך.. כי נגעת בי. נגעת בי תרתי משמע, אבל המובן הפנימי הוא זה שחשוב באמת כרגע, הפיזיות זה עוד אחד מאותם הדברים שבאים איתך ביחד.. זאת חבילה, לוקחים הכל או כלום. אני אוהבת את כל כולך, אני תמיד יאהב אותך גם אם יהיו לך אלף בנות, גם אם אני אכאיב לעצמי מרוב ייסורים


לנצח תישאר הכי הכי שלי.. הרבה נכתב ונאמר והרבה עוד ייכתב וייאמר
אבל שום דבר מזה לא יתקרב למה שבאמת היה לנו, אף אחד לא ייקח את זה מאיתנו



גם לא היא.