מילים אחרונות...

אני יודעת שמדובר באהבה של לפני שנה.

אהבה של כתה י' אהבת חיי .

אתה הבן אדם היחיד שאהבתי במלוא ליבי .

ריסקתי את עצמי שעזבתי אותך אבל עדיין תמיד רציתי אותך.

אני יודעת שאין שום תקווה שנחזור,

כי עשיתי את הטעויות שלי שמעבירים מבט לאחור.

אולי בגלל שאני מסתכלת על זה מהצד אני מבינה שלא היה שום טעם לפרדה שזה היתה מן
תחושה שעדיף לאבד אותך מאשר חברה שכבר פחות אהבה אותך. אבל בטוח היא לא אהבה אותך
כמו שאני אוהבת אוהבת אותך ואהבתי אותך.

ברגע האחרון שהבטתי בך שסיפרתי לך שעדיף שניפרד היה לך מבט תמים מלא רוגע אך היא
שלווה באמת. אתה התחלת לאמר שאתה גם מעדיף לסיים את הקשר למרות שבעיניים שלך ראו
שכל דברייך היו מנוגדים למציאות.

אני מבינה שהרגשות שלך כבר כלפי נעלמו אני רושמת את המכתב הזה בשל צורף לפרק הבה
שבעצם לא תתפרק עוד לעולם....

אתה ממש כמו האוויר בשבילי לנשימה סטס אני לא מסוגלת עוד בלעדייך .

אף פעם לא הסתדרתי תמיד יתחמקתי או אפיל ושהייתי עם בנים אחרים .

אני כבר מפחדת לאהוב אותך אני מפחדת...

אני יודעת שלא נעמוד מתחת לחופה אך מפחדת יותר שלא אשכח אותך .

אני זוכרת איך המבטים שלו ננעצו אחד בשני ברגע של מילותי האחרונות שפשוט טרפנו אחד
את השני בנשיקה לוהטת.

מגע שפתייך עוד מרגדישה על שפתי ואת טעם הנשיקה הזאת בחיים לא אשכח כמ ושבחיים לא
אשכ אותך.

אוהבת אותך מאוד ליה