מה לעשות??

היי המכתב הזה הוא לא רק על אהבה ולא רק על משפחה... מה שאני כותבת פה זה החיים שלי תאמת מהתחלה עד הסוףף                                                      אז זה מתחיל ככה... מאז שאני זוכרת את אצמי אנשים אוהבים אותי אני לא מרגישה לבד בחברה באמת שלא אבל אני לא מאמינה באנשים אחרי שפוגעים בי פעם 1.... אני חושבת לאצמי לפעמים מה היה בעולם בילעדי איך אנשים היו חיים היה להם טוב/רע למשפחה לחברות וכ'ו תאמת אני מרגישה שאין לי כלום בחיים אבא שלי הוא חרא של בן-אדם אני שונאת אותו (ההורים שלי בתהליכי גרושים...) אבא שלי היה בכלא 3 חודשים ויצא כי הוא שיקר לשופטת... עם חברות אני כל החיים משלימה בין כולם וכך גם רבה עם איתם... עם הבנים הכל סבבה חוץ מזה שכולם מתחילים איתי (בלי להשתחצן) ואז עד שאחד שאני ממש ממש מחבבת מתחיל איתי זה מסתבך עם בנים אחרים (חברים טובים שלו) אני לא אוהבת אותו אבל הוא הבן-אדם הכי חמוד בעולם שיודע להצחיק יותדע לחבק יודע לדבר/ לשתוק והכל הכל בידיוק ברגע הנכון... אני באמת לא יודעת מה לעשות עם חיים שכאלה ואני מפחדת תאמינו לי מפחדת מאוד כי כמה פעמים לא רציתי לחיות וגם ניסיתי... למות... אז אינה מי שרואהאת המכתב הזה יודע עלי באמת הכל א6בל ממש אז אינה אינה האמת מתחת לחיוך אינה האמת שכל אחד מסתיר מפני כולם אז ככה אני... תודה רבה לכל מי שקורא את זה אתם לא יודעים איזה שיחרור זה....+