לנצח... תגיבו בבקשה

היה היה פעם לפני שנים רבות,

נסיך ולו אלפי מאהבות,

נסיך כה יפה, כה מושלם,

מלבד זאת שמעולם לא אהב בכל ליבו החם,

לא מצא לו נסיכה שתשלים אותו,

שתבלה את כל ימי חייה איתו.

חיפש וחיפש, עבר כל אישה בממלכה,

בחיפושיו אחרי זו שתהיה לו לנסיכה.

כל לילה לקח לו אישה אחרת,

בילה איתה עד שעה מאוחרת,

אך עד שעלה אור הבוקר בה מאס,

סילק אותה ובתוך תוכו על עצמו כעס,

מה זוהי אשמתה שהוא מאוכזב,

מה זו אשמתה שהוא לא יודע להיות מאוהב,

וכך כל לילה, במשך כל חייו,

והנסיך כל לילה מחדש את חיפושיו.

ולילה אחד מבין הלילות,

לילה שבו הכובים זהרו עד כלות,

הגיע לממלכה מארץ רחוקה,

אישה שבכל העיר נשמעה צחוקה,

אישה חכמה, מושלמת, מרהיבה ביופיה,

ומושכת לב כל עם נועם אופייה.

הנסיך מייד הרגיש הרגשה כה מוזרה,

כשהבריש את חוטי הזהב בהן גלימתו שזורה,

העיף אותם אל מאחורי גבו,

ויצא לחפש את הדרך ללב אהובתו.

חיש מהר על סוס הנאמן קפץ,

הגיע אל אהובתו במהירות מחץ,

לקח ידו בידה, הביט בעייניה,

ומייד הבין שהוא לא היה שלם בלעדייה,

נשבו בקסמי אחד השני, ואז, בתבונה,

הבינו שניהם שזוהי אהבה, האהבה הראשונה.

היא הייתה לו למלכה, והוא לה לשליט,

וכל הנעשה בממלכה הזוג המלכותי החליט,

על אהבתם שרו שירים נוגים, יפים,

איך ביחד על כנפי הזמן הם עפים,

איך אהבתם היא תמידית, לעד,

איך יד ביד יצעדו יחד, כאחד.



מוקדש לך... אתה יודע מי אתה!