עוד סיפור אחד של אהבה...

אני לא יודעת איך להתחיל.. כי אין דרך להתחיל מכתב שכזה.


את האמת, שאני חושבת הרבה על איך... איך התאהבנו, אני זוכרת את השיר שהיה ברקע, האורות.. האנשים, ת'אמת.. זה היה מדהים. פורים-מסיבה באקזיט.. הראל סקעת.. אני ואתה.. והחברה הכי טובה שלי, שאוהבת אותך יותר משנתיים.


מאכזב אה? או שלא.


לא יכלתי לוותר, וגם אתה לא... בלי שנירצה, המבטים הצתלבו. אני מצטערת,איבדתי חברה כל כך טובה, אבל אם היא לא הבינה, אז כנראה היא לא הייתה חברה. בטח כל מי שקורא חושב שאני מניאקית.. אבל אני לא ! כי היא אמרה שזה בסדר.. היא אמרה שבמילא אתה לא אוהב אותה... אז זה לא משנה. ידעתי שזה מפריע לה.. אבל מה כבר יכלתי לעשות? כבר הרבה זמן שאני אוהבת אותו, את הילד הזה שעכשיו אוהב גם אותי.. לא יכלתי לדחות את האהבה הזאת.


עברו הימים בקלות..יום אחר יום, נשיקה אחר נשיקה.. מבט אחרי מבט. ואני לא דרמתית.. פשוט הוא כבש לי את הלב, הלב שלי התחבר וזהר לו אחרי הרבה זמן... כשאני והוא יחד שום דבר לא ניראה לי קשה, שום דבר לא ניראה לי מכשל.. הכל טוב, ורוד ויפה...


עד היום בו הרגשתי מוזר להחזיק לך את היד, היית מרוחק... וגם לי קרה משו שדחה אותך קצת ממני.


הלכת להביא את הנרגילה עם בר ודניאל. אני נישארתי עם כולם, סהר רצה לדבר איתי.. ישבנו ודיברנו הרבה זמן, עד שהגעת.. סהר אמר לי שאתה ואני ניראים מרוחקים, לא כמו תמיד.. שכדאי שאני ידבר איתך וישאל למה.. אז כמו שהוא הציע, דיברתי.. שאלתי. אמרת שאתה מבולבל, שאתה יודע שאתה מרגיש משהו כלפיי אבל לא יודע מה. אמרתי שכדאי שניקח הפסקה, ותגיד לי עוד כמה ימים מה החלטת...


מאז, לא דיברנו.. ידידים.


יותר מחודשיים אני ככה, מסתכלת עליך ומחפשת ממך טיפת אהבה.. איבדתי חברה, איבדתי אהבה.. איבדתי הרבה למענך!


אז תזכור ותדע, שלעולם לא הייתה כזאת אהבה.


היינו עוד סיפור אחד של אהבה.