להתעורר למציאות טובה יותר- סאנאניס כותבת

עוד כמה לילות חשוכים יעברו?

וכמה ימים אפלים עוד נותרו?

מחכה במקום נסתר ושומם,

מתפללת שתגיע אך גם זה לא תורם.

מרגישה כל כך חסרת אונים,

אני זקוקה לך יותר מאלוהים.

אני יודעת שהיום הזה לא יגיע,

ואני יודעת שאין דרך להרגיע.

אבל ליבי עוד דופק,

ורק מתוך תקווה, תקווה שתחזור

ושהיה רק שלך.

נותנת לזמן לעשות את שלו,

אך זה לא עוזר, הוא עסוק בעצמו.

בוחרת לקחת הכל לידי,

מנסה לשכוח, אך זה בלתי אפשרי.

נופלת כל פעם שמנסה אני לקום,

לא נותר בי כוח, רוצה לנום.

ושוב מתעוררת מאותו סיוט של חלום,

שבו אנו לא ביחד, ובלב יש מקום.

כל כך מאושרת שקמת לידי

ושכל זה היה רק בדמיוני.

תזכור תמיד שאותך אני אוהבת,

ושגם בחלומות עלייך אני חושבת.