צחוק הגורל

אין לי מילים לתאר את כל הכאב שאני מרגישה!


לא תיארתי לעצמי שאני ארגיש ככה, שהכאב יחתוך את הלב, שהוא יפצע אותו, לא תיארתי לעצמי שאני אבכה בגללו בלילות, שכל יום לפני שאני אלך לישון אני יחשוב עליו. אני יודעת שטעיתי, זאת אני, אני זו שרציתי להיפרד, וכמה שעכשיו אני מתחרטת. איך לא חשבתי שאני אצטער על זה, אבל עמוק בפנים אני חושבת שידעתי שאני אצטער מתישהו, אחרי חודש, חודשיים.. אפילו יותר. ידעתי שהחרטה תגיע.


והיא הגיעה. התחרטתי. התחרטתי שרציתי שנפרד. אני מתחרטת על כל מילה שאמרתי לך, אני מצטערת שעזבתי, מצטערת שפגעתי, ואני יודעת שמאוחר מדי. שכל מילה שאני אגיד תהיה מיותרת, ניסית לתת לי הזדמנות, רצית שאני יחשוב טוב, לא ויתרת, התעקשת עליי, ואני נחושבה בדעתי, לעזוב, להיפרד. ועשכיו, הנחישות הזו הובילה אותי לעצב, לכאב לב.


אתה יוצא איתה, עם בת דודה שלי, איך יכולת? איך אתה יכול? איך אתה לא מבין שדברים כאלה לא עושים? והרי זה היה ברור שבהתחלה זה היה בכוונה, יצאת איתה כדי שאני אקנא, שיציק לי, אומנם בהתחלה זה לא הציק לי, אבל עכשיו זה מציק, לפתע התחלת להופיע בחלומות שלי, התחלתי לחשוב עלי. באיזה זכות אתה פולש לי לחלומות? אני רוצה לשכוח אותך, אבל אני מניחה שזה חזק ממני. אני לא יודעת למה אני רושמת את זה עכשיו, אולי זה בשבילי, להוציא את כל מה שאני מרגישה, כי זה ברור שאני לעולם לא אוכל לדבר איתך.


נכון! פגעתי בך, ונכון שאני מצטערת.


אבל אתה, פגעת בי, ברגע שהתחלת לצאת איתה, עם בת דודה שלי-אם אפשר לקרוא לה בכלל בת דודה.


אני נגעלת ממנה, ממך.


כואב, אבל בטוח שאני אתגבר, אני בטוחה שמתי שהיא תסתכל לי בעיניים היא תרגיש מושפלת, היא לא תוכל להביט לי בכלל בעיניים. ואתה, לא שווה בתור גבר, כי גבר לא היה עושה את מה שאתה עשית.


למרות זאת... שיהיה לכם בהצלחה.