אהבה בסתר...

 זה סיפור עליי ועל חבר שלי שהוא אתיופי ,על ההקרבה אחד לשני הרצון להיות
ביחד והתקווה לנצח...



ואז.... הוא אחז ביידי והלב שלי רצה לקפוץ החוצה הוא שאל אם יש לי משהו להרגיש
הורדתי תראש ונעלמו לי המילים שאלתי אותו אם לו יש מה להגיד וכן פתאום נשמעו שלושה
מילים" אני-אוהב-אותך" מילים שצימררו את גופי אמרתי שגם אני אוהבת, הוא שאל
אותי:"לאן את רוצה שהקשר יוביל?" הורדתי את הראש ופחדתי לענות התביישתי הוא המשיך
לדבר:"אני יגיד לך אני אוהב אותך אני רוצה שקשר שלנו יצליח שנהיה ביחד שנתחלק בטוב
וברע" ואני מרגישה כמו חלום מנסה לצבוט את עצמי בשביל להאמין שזה אמיתי... וזה
אמיתי.

ואז השאלה המפחידה הגיעה..

-"מפריע לך שאני אתיופי..?"

-"מה פתאום אני אוהבת אותך אני רוצה להיות איתך...לך מפריע?"

-"כלום לא יעצור אותי אני אחייה איתך לנצח אני מרגיש את זה"

-"תגיד, אתה חושב שהמשפחות שלנו יקבלו את זה??כולם?"

-"אני לא יודע אבל מה שבטוח אני לא אוותר עלייך תבטיחי שגם את"

-"אני מבטיחה אני אוהבת אותך רוצה להתחתן איתך להיות מאושרת לצידך הכול הכול רק
איתך שום דבר לא יפריד לעולם בינינו"

-"אני אוהב אותך..."

-"גם אני אותך"

האמת שקצת פחדתי , זה בחלתי אפשרי המשפחה שלי לעולם לא תקבל אותו מה אני אעשה??
אוף.........



***חודש ביחד***

-"ממי התקשרתי להגיד לך שאני אוהב אותך אנחנו היום חודש ביחד אני מחכה לך במקום
הקבוע תבואי לבד ותשתדלי שלא יראו אותך"

-"טוב נשמה תחכה לי... אני באה""



*** כעבור שנה***

-"אני אוהבת אותך אני לא יכולה להמשים עם הסתר אני לא מפסיקה לברוח זה משגע אותי
בוא נעשה משהו...."

-"מה נשמה תגדיד מה את וצה לעשות את רוצה שנספר לכולם?"

-"כן מאוד אני לא מתביישת ממך אבל אני מפחדת שירחיקו ביננו..."

-"ממי אני לא אתן לאף אחד להפריד ביננו אני מבטיח לך אני נשבע"

-"טוב אני מחר בבוקר אספר למשפחה שלי ואתה?"

-"גם אני"

***יום למחרת***

-"אמא יש לי חבר"

-"מזל טוב סוף כל סוף תביאי אותו הביתה שנכיר אותו.."

-"אמא הוא אתיופי..."

-שתיקה-

-"מה קרה אמא?? זה לא בסדר??אמא אני אוהבת אותו... "

-"עדיף שאבא שלך ואחיך לא יידעו אני אהיה איתך אבל תדעי שמהקשר הזה כלום לא ייצא
אבא שלך לא יסכים "

-"אבל למה אמא?? הוא גם בנאדם"

-"אני יודעת אבל זה האופי של אבא שלך אני אעזור לך אחפה עלייך.."



**פגישה במקום הקבוע**

-"סיפרתי לאמא שלי לאבא שלי אני לא יכולה הוא לא יסכים..."

-"כעסו עליי אמרו לי שיש הרבה אתיופיות רבתי איתם אמרו לי שברגע שאני איתך אני הורס
את המסורת של המשפחה אמרו לי לעזוב את הבית... רוצים להרחיק אותי מפה לשלוח אותי
לדוד שלי באילת..."

אני מתחילה לבכות הדמעות פתאום זלגו ללא הפסקה....

ואז הוא מתחיל אחריי...

-"אני אוהב אותך אני לא הולך לשום מקום אני לא מוותר עלייך אני אלחם עם כולם אני
מבטיח""

-"נשמה זה נראה לי חלום מכדי להיות טוב אנחנו לא נצליח אני מפחדת"

-"את מרימה ידיים מוותרת עליי??"

-"לא בחיים לא תחבק אותי ותבטיח שלא תעזוב לעולם!!"

-"אני מבטיח אין לי לאן ללכח.... אני רק איתך ואם אני הולך את הולכת איתי.."



**שבוע אחרי**

אחי הגדול נכנס הביתה שמעתי איך הוא טרק את הדלת ישר הרגשתי פחד בלב בבקשה אלוהים
שזה לא יהיה זה..

-"את לא מתביישת? יש לך חבר אתיופי? הוא בכלל יהודי? את רוצה שאני אדאג לזה שלא
תהיו ביחד יותר או שאת תדאגי לזה??"

-"אני אוהבת אותו דיי תעזוב אותי אני אתחתן איתו הוא אוהב אותי הוא החיים שלי"

אמא שלי התחילה גם היא להתערב ואמרה לאחי עזוב אותה היא ילדה גדולה תן לה לחיות
בשקט

-"היא לא תבייש את המשפחה על גופתי המתה היא תצא איתו..."

ברחתי, רצתי הכי חזק שיכולתי אני לא יודעת איף הצלחתי אבל פשוט מצאתי את עצמי במקום
שלנו יושבת ורק בוכה מסתכלת במה שחרטנו בקיר ביחד למה אלוהים? למה??



איפה הוא שאני צריכה אותו נו שיבוא כבר אני חייבת לראות אותו...

-"הלו, איפה אתה?"

-"בבית יש לי בלאגן לא נותנים לי לצאת.."

-"אני מחכה לך תברח אני במקום הקבוע... מהר"

-"טוב נשמה אני בא הכי מהר אני יוכל..."



כעבור חצי שעה:

-"אני מצטער רק עכשיו הצלחתי לצאת""

הוא התקרב אליי נתן לי חיבוק חזק ביקש סליחה ונישק אותי ואני פחדתי חשבתי שזו
הנשיקה האחרונה.... ל-מ-ה??

-"את אוהבת אותי??"

-"המון, אני מפח.."

הוא הניח לי אצבע על הפה...

-"ששששש.... בואי נברח נלך לגור אצל דוד שלי באילת דיברתי איתו"

-"לא מה פתאום אני לא יכולה ככה לקום ולעזוב יידאגו לי מה פתאום"

-"את לא אוהבת אותי מספיק את ככה מוותרת עליי??"

-"אני אוהבת אותך, אבל מה? אני לא יודעת""

-"נשמה יש לך שבוע לחשוב ממי התיק שלי כבר מוכן......."



***4 ימים****

-"בוא נלך בוא נברח אני אוהבת אותך..."

הוא מחבק אותי וזולגות לשנינו הדמועות..

-"אל תדאגי נשמה לא יקרה כלום אני ייגן עלייך אני אוהב אותך..."



**כעבור חצי שנה**

-"ממי אנחנו היום שנה וחצי ביחד יפה נכון??"

-"אל תדאגי נשמה יהיה לנו עוד הרבה זמן ביחד אני מבטיח..."

ואז... פתאום הטלפון שלי צילצל זאת היתה אמא שלי..

-" תחזרי הקדימו לך את הגיוס עוד חודש את מתגייסת תבואי בבקשה התגעגתי אלייך.."

-"ואבא?"

-"אבא ...אבא מחק אותך הוא לא רוצה להכיר אותך אבל אני כבר לא יכולה לחיות ככה אני
רוצה שתחזרי הביתה שביבלי איך יכולת לוותר על משפחה שבשביל גבר??

-"אני אוהבת אותו אמא"

-"תחזרי בבקשה"

בנתיים הוא מסתכל עליי ועל הדמעות שזולגות שנינו הרגשנו שהכול הולך להתפרק..

**כעבור שבוע**

שנינו בדרך הביתה הוא אל סבתא שלו ואני לבית שלי...

הקשר הולך ומדרדר נפגשים פחות אבל בתוך הלב אוהבים יותר...



** מסיבת הגיוס שלי**

-"נשמה אני אוהב אותך לא ניתן לצבא להפריד ביננו..."

-"כלום לא יפריד ביננו לעולם.."



בדרך לבקום אני יושבת באוטובוס מחזיקה את התמונה שלו ביד, פתאום זאתי שישבה ליידי
שאלה :

"מה יש לך חבר אתיופי?"

"כן למה?"

"את לא נגעלת, המשפחה שלך מסכימה??" הלב שלי נקרע הלוואי ואלוהים ייקח אותה הכי
רחוק מכאן...

"לא אני אוהבת אותו אני אלחם עליו אני מאושרת טוב לי"

היא עושה פרצוף



**אנחנו ביחד שנה ועשר חודשים**

-"אני עוזב אני נוסע בחזרת לאילת אני לא יכול להמשיך ככה..."

-אבל אתה לא יכול לעשות לי את זה אני בצבא אני משרתת פה בחיפה איפה ניפגש איפה נראה
אחד את השני??"

-"אני נותן לך יד חופשייה אבל שתדעי שבחיים לא אשכח אותך אני אוהב אותך"

-אני שונאת אותך איך אתה יכול לעשות לי את זה? איך אתה קם והולך....?

-"אני שונא את זה שאת בצבא עם חיילים..."

-"אבל אני אוהבת אותך אני רק שלך תמיד איהיה.."

-"דיי נשמה אני לא מסוגל הכול אשלייה..."

ואז... הגיע החיבוק פרידה שתינו בוכים ואני נשארת עם הצלקת מסתובבת והולכת האהבה
שהיתה לי נעלמה....



**כעבור חודש וחצי**

המשפחה שלי היתה מאושרת לשמוע מה שקרה פתאום הקשר שלנו הסתדר אבא דיבר איתי אמא
כולם... האמת הרגשתי טוב עם עצמי... ואני בלעדיו יכול להיות??



ואז הטלפון שלי צילצל אני שומעת את הקול שלו הוא בוכה

-"אני לא יכול יותר אני אוהב אותך סליחה עשיתי טעות זה היה בשבילך רציתי שתחזרי
מהצבא ויהיה לך טוב בבית אני רוצה למות אני אוהב אותך בואי נחזור.."

-"איפה היית כל הזמן הזה? לא הפסקתי לבכות... אתה עזבת אותי אני לא אסלח לך לעולם
גרמת לי לחיות באשלייה שיקרת עליי אני אשכח אותך אתה תראה"

-"לא ממי אל תץדברי ככה אל תעשי לי את זה אני מצטער אני אוהב אותך אני אשתנה
מבטיח... אני יפסיק לקנאות בקשר לצבא... רק בואי נחזור"

-"ואז..? מה יהיה נילחם מחדש? איך אני אדע שלא תקום ותעזוב?

-"אני מבטיח"

-"גם אז הבטחת"

-"אני מתחנן אני לא מסוגל יותר..."

-"לא יודעתץ אני צריכה לחשוב על זה"

-"אני אוהב אותך בבקשה......."



ואז כמו שלכל סיפור יש סוף אני כמובן חזרתי אליו אנחנו ו ביחד הוא תמיד מזכיר את
הפרידה ומבקש סליחה... ואני סלחתי כי אני אוהבת אותך ואני אחייה איתו לנצח ואף אחד
לא יפריד ביננו לעולם!!