האם הוא אוהב אותי? [פרק 2]

"גיא, אני רצינית,פעם אתה צוחק איתי, פעם אתה צוחק עליי, אני צוחקת איתך, אני
צוחקת עליך אבל זה בהומור..אתה יודע..אנחנו ידידים טובים!אני לא מבינה מה אתה רוצה
ממני..???"

הוא לפתע נרקן אליי וחיבק אותי, סוחב אותי אליו ולוחש:"אני רוצה אותך...!"

------------

חיבקתי אותו גם באיטיות עם עיינים פתוחות ועם מלא מחשבות בראש, אבלכל מה שרציתי
לדעת..זה..אני דמיינתי את זה?

"רגע מה אמרת?" אני שואלת בפתאומיות.

הוא שיחרר אותי מחיבוקו וחייך "אני רוצה אותך, מה לא ברור?"

אני צוחקת "אבל...איך?רגע, אתה רוצה אותי בזמן שאתה יודע שאני דלוקה חזק על שי?"

גיא הינהן "אני אגרום לך לשכוח ממנו" ולפתע נישק אותי על השפתיים,אני לא הרגשתי
כלום חוץ מזוג שפתיים נצמות אל שלי...לא היה ניצוץ, חוץ מהעדינות והקשיחות
יחד..מוזר.

אז האומץ בי רצה לבדוק "מה כבר יכול להיות עם גיא?" פתחתי את פי ונתתי ללשוני לפלוש
לפיו, הלשונות שלנו התמזגו יחד בצורה מושלמת..היה לו טעם מתוק..הוא חיבקאותי כל כך
קרוב שהרגשתי שאני מתעלפת משיכרון החושים הללו.

"אבל זה רק גיא" - הזכרתי לעצמי. והתרחקתי.

"אני...אני לא מסוגלת..אני לא יודעת.." התחלתי לגמגם מולו, ממתי אני מגמגמת?ועוד
מולו?<

"שששש...את יכולה לתת לי הזדמנות, לא?" הוא ליטף את לחיי וחייך חיוך כזה חמוד שגרם
לי להתמוסס, החיוך שתמיד אהבתי...שלו..

"גיא, אנחנו כל זמן רבים - אתה.." הוא לפתע הניח את אצבעו מול שפתיה ואמר:"אנחנו לא
רבים, ולא מתווכחים...ואם כן - זה מאהבה." הוא צחק.

אני דווקא הייתי בהלם.



זה פאקינג גיא!!!הכרתי אותו רק לפני כמה חודשים והפכנו לידידים טובים רק דרך קרין.

ו..שי..הוא אדון החלומות שלי, הוא היחיד שגורם לי להרגיש את הפרפרים בבטן כשאני
קולטת שהוא מסתכל עליי, או מדבר איתי, והלחיים בוערות כאשר אני מדברת איתו או
עליו..

הוא פשוט היחיד בישבילי.

איך?גיא?...הזדמנות?אבל אני לא יכולה...איך?



"מה יש לך?" גיא החזיר אותי למקום בו היינו.

"אני לא מסוגלת לתת לך הזדמנות." הצהרתי.

"למה?" הוא דיי מאוכזב.

"כי אני אוהבת אותך כידיד, אני לא רוצה לפגוע בך...וזה לא שאתה לא מושך אותי, זה
פשוט שאני מחשיבה אותך כידיד שלי..לא יותר מזה...אני חושבת.." הרהרתי..

"תמשיכי לחשוב.." הוא משך אותי לעשות סיבוב ברחוב.



מה אני עושה לעזאזל???למה אני לא מוכנה להודות שגיא הוא באמת אדם נחמד וטוב, גם
נראה לא רע...והוא מוכשר ברמות...אבל ראשי וליבי(?!)קשור עדיין לשי.

אבל שי לא שם עליי.בכלל.

אווווף, מה אני עושה???

אוקיי, הצ'אנס להיפתח אליו יותר מידידה - מגיע לו.



"סבבה." חייכתי אליו למרות שהוא היה שקוע בהליכתו אל עבר הגן הצבורי.לפתע הוא הסתכל
עליי והמבטים שלנו הצטלבו..

"סבבה מה?" הוא חייך בציניות.

"חשבתי והגעתי למסקנה." החזרתי את מבטי אלעבר הגן..

"ואת החלטת לתת לי את ההזדמנות, כן?" הוא הושיב אותי יחד איתו קרוב..בספסל..

"פששש...גם קורא מחשבות חוץ מציני אולטימטיבי?" צחקתי.

הוא הצטרף לצחוק שלי..וענה:"אז זה אומר 'כן'...?" הוא חייך אליי שוב.

"כן," אם אתה מוכן לגרום לי לשכוח את שי בדרך...או להיפצע קשות..זה כן סופית. "רק
אל תגיד שלא אמרתי לך שזה לא ילך בינינו."

הסתכלתי עליו מספיק רצינית.

הוא שוב נישק אותי על השפתים והחזיק בראשי כדי שלא אתרחק.

לפתע שמעתי מישהו מתקרב...ומכחכח בגרונו מולנו...

זה....שי?