ניסים שלי...

אני אפילו לא יודעת מאיפה להתחיל.. אז אני יתחיל מהסוף.. הסוף שלנו..


הכל קרה לפני חודש שסיימת ללמוד.. תמיד ידענו שהרגע הזה יגיע אבל בחיים לא חשבתי שזה יקרה כל כך מהר.. בחיים לא חשבתי שזה יגמר ככה... שנה וחודש פשוט הסתיימו במשפט "את לא תראי אותי יותר.." וזה כאב לי.. אין לך מושג כמה זה כאב לי.. וכן ראיתי אותך.. ודאגת להתקשר ולהגיד שאתה מתגעגע.. ולכתוב לי מכתב שבו אמרת שאתה אוהב ושאתה חושב שהיום האחרון בחיים שלך זה היום שניפרד.. אני יודעת שלא נחזור והכל כבר אבוד.. אבל באותו יום במסיבה שהיית שיכור ואמרת שאתה אוהב זה כאילו נתן לי תקווה שעוד יש מצב.. וניסיתי לשכוח אותך תאמין לי שניסיתי.. אבל אין אתה עמוק בלב שלי..בחיים שלי לא אהבתי מישהו כמו שאהבתי אותך.. ואני גם לא חושבת שאני יצליח לאהוב.. אתה היית הכל בשבילו ואתה עדיין.. אתה בחיים לא תדע כמה זה כואב לי לראות אותך כל פעם מחדש ולדעת שזהו אתה כבר לא שלי, כמה זה כואב להתנהג אלייך כמו אל ידיד שלי.. ואני מנסה להתנהג אלייך כמו אל ידיד שלי אבל זה לא הולך.. אני לא מסוגלת להמשיך בלעדייך.. נמאס לי כבר להמשיך ולשדר לכולם שהכל בסדר ואני כבר התגברתי שבעצם אני לא.. והכי כואב לי זה לדעת שאתה עוד מרגיש משהו כלפיי ואני בטוחה בזה כי אני מכירה אותך ואתה יודע שאני אוהבת אותך ואתה יודע שלא שכחתי ובכל זאת אנחנו לא ביחד..


במכתב כתבת לי שחיים בלי אהבה הם חיים בלי חיים.. אז אתה חיי את האהבה שלך איתי.. אז ניסים תבין כבר שאתה זה החיים שלי.. ושאני לא מסוגלת לחיות בלעדייך...


א-נ-י   א-ו-ה-ב-ת   א-ו-ת-ך-!