דמעה של אהבה/פרק ה'

תקציר הפרק הקודם:

עמית שישב לפניי הסתובב ושאל עם אני באהה..."ב=ר=ו=ר...", עניתי לו...

"הולך להיותת משו לפניםם", הוא אמרר...כפרע עליוו איזה נשמה הואא...

העברתי את הפתקק לדורר שישבב בשולחןן ליד...יותר נכוןן ניסיתי להעביר לוו

רק שהפתקק לא כל כך עברר - הוא נ=פ=ל על הרצפה..!!

התכוונתי להרים אותוו...התכופפתיי מהר שדינה לא תראהה אבלל זה היה

מאוחר מדיי...



לפתע הרגשתי מישו מסתכל עליי מלמעלהה...הרמתי את הראשש ו..........

"מה את חושבת שאת עושה?", נשמע קולה של המורה...

היא הביטה בי כאילו עוד שנייה היא הולכת להרוג אותיי...יש לה סיבה טובה לא?! למרות
שהפעם זו ממש לא הייתי אני...היא ממש תפסה אותי על חםם...

עם פתק ביד!!

"א..נ...י", התחלתי לגמגם...

"לא סבתא שלי", היא ענתה לי בכזאת ציניותת....יופי?! אחר כך שואלים

אותנו למה אנחנו עונים ככה למורות...

דוגרי....יש ממי ללמוד לא..?!

"את מוכנה להסביר לי מה זה הפתק הזה?", היא המשיכה בשלה...

"זה...", המשכתי לגמגם...ממש לא ידעתי מה להגיד להה..

מצד אחד – להלשין שרוני כתב את המכתב אנלא יכולהה אבל....מצד שני

עם הרגל שלי תדרוך עוד פעם אחת אצל המנהלל אני פשוט מ=ת=ה...

זה יהיה הסוף שליי...

"זה שלי...", צעק פתאום עמיתת...מה הוא חושב שהוא עושה?! מספיק

הוא תמיד מסתבךך בגללי...

שמישו כבר יבוא להוציא אותי מפהה...אלוהיםם בקשהה שמישו כבר יבואא – קיוותי והמשכתי
לקוות עד שלפתעע...

נשמעה דפיקה בדלת...היא נפתחה ו....--בר--

אנלא מאמינה מה הוא עושה פה?... כפרע עליוו איזה כוסוןןןןןן...

"המנהל קורא לעדן, היא נמצאת?", חחח...הוא שיחק את הילד הטוב...

בחיי שזה מזה לא מתאים לוו..

המנהל?? מה עשיתי עכשיוו??

לא רציתי לעזוב ככה את עמית מול דינה אבל לא הייתה לי בררה אחרת...

יצאתי החוצה במהירותת...איזה עיטוי מצוייןן יש למאמי שלי...

בר סגר אחריי את הדלת...

הוא הדביק אותי לקיר...הידיים הנעימות שלוו עטפו אותיי ולא נתנו לי לזוז...

ואז...הוא התחיל לנשק אותיי...ב=ר=ו=ר שנהנתי אנלא צ'כה להגיד את

זה נכון?? אבלל...

"דיייי...!!", דחפתי אותו מעליי..

"מה קרה..?", הוא שאלל..

"לאא...פשוטט...תראה בר אנחנו מכירים בקושי כמה שעות וכברר...",

הורדתי את הראשש...פדיחות להגיד את זה בפנים...אבל זו האמת...

הוא הרים את הסנטר שלי עם האצבעות הרכות שלוו ו...."את מאמינה באהבה ממבט ראשון??",
הוא חייך אליי...

"כנראה שכןן...עםם...", אמרתי ואזז....זו הייתה הנשיקה של הלייףף..!!

לפתע קלטתי את אחת המורות מסתכלת עלינוו - פ=ד=י=ח=ה...

אז בעוד שהפה שלי בתוך שלוו רמזתי לו שמסתכלים עלינוו...הוא העיף מבט אחורה וקלט
אותה מסתכלת כאילו בחיים שלה לא ראתה שניי אנשים מתנשקיםם...

חייכנו מן חיוך מביך כזה אחד לשניי...והלכנו משםם...

"אז מה המנהל רוצה ממני?", שאלתי אותוו...

"אז זהו...שהוא בכלל לא קרא לך", איזה חיוךך הוא דפק עכשיוו...פשוט לאכול אותוו...

"מה?", אמרתי והתחלתי לרדוף אחריוו עד לקפיטריהה...

נכנסנוו...המקום היה ריק...אפילו מישל האחראית לא הייתה שםם...

הוא התחיל לדגדג אותיי...ופתאום מצאתי את עצמי שוכבת על השולחןן

מביטה בעיניים הכי יפות שיש בפעםם המאה לפחותת...

הוא התכוון לנשק אותיי...לרגע הבטתי בשעוןן ושמתי לב שעוד חמש דקות מסיימים...

"מאמי...אני חייבת ללכת", אמרתי לוו...

באתי לצאת ולפתע הדלת נפתחה ומישי מהשכבה שלו ניגשה אלינוו...

"אז שמעתי שאתם חברים, זה נכון?", היא אמרה בקול ביצ'י כזה...יאוו איךך הכלבה הזאת
הסתכלה עליי...

מאותו רגעע... הבנתי שהיא רוצה משוו והמשו הזה זה לא בדיוק להיות

החברה הכי טובה שליי...להפךך..!!

"טובב...האמת ש...", בר התחיל לדבר ואני נכנסתי לו למשפטט..."האמתת...", אמרתי
ודפקתי לו כזאת צרפתית...!!

הזונה הקטנה לא תישכח את זה בחייםם שלה..!!

הפסקתי את הנשיקהה..."עכשיו יש לך ספק?", אמרתי לה בציניותת כזאתת...באותו טון שהיא
דיברה אלינו מקודםם...

"לא...פשוט לא האמנתי...",

"טוב, אני מאוד מקווה שעכשיו את מאמינה מאמי", היא עשתה פרצוףף

והלכה...

"הגזמת עדןן.."...

"מותק עוד שנייה יצאו לה העינייםם מזה שאני ואתה ביחד...זה ברור ש...", פתאום נשמע
צלצול הפלא שליי...

"הלו.."..."הלו"...אני מכירה את המספר הזה...אבלל...מאיפה?!

אחרי כמה שניות של שתיקה נזכרתי...זה המספר שאני הכי שונאת בעולםם...

זה המספר שלוו...

"הלוווו", פה כבר צעקתיי...אני ידעתי מיזה...אבל לא יכולתי להגיד לבר כלוםם...

"אני לא מאמינה", אמרתי ושמתי ריצה לעבר הכיתהה...הצלצולל הגיעהה...

חיכיתי שכולם ייצאו ואז נכנסתי...הדמעות כבר הספיקו לשטוף את כל הפנים שליי...

נופר באה אליי...חיבקה אותיי...

"מה קרה?", היא שאלה אותיי...נתתי לה את הפלא...המספר הארור הזה

עוד היה כתובב בו...

"אני לא מאמינה...", היא אמרה לי...את אותם שלושת המילים שאני אמרתי

לפני כמה דקותת...

"הוא חזר?!"...