האהבה הראשונה המכאיבה.

זה התחיל כשהייתי בת 12 וחצי בכיתה ז ואני וחברות שלי התחלנו לדבר עם הבנים
מכיתה ח בבית הספר שלנו ומבניהם היה מישהו מאוד מושך וחמוד שבתחילה הינו ידידים כל
כך טובים ויצאנו בהפסקות ביחד לדבר. היינו ידידים טובים וכשהזמן עבר התחלתי לראות
בו יותר מידיד וחלמתי על איך זה יהיה כשנהיה לבד ביחד לאור נרות,חלומות של ילדה
מאוהבת אך באותו הזמן הייתה לו חברה מהשכבה שלו שהיא כבר התנשקה איתו,שנאתי אותה כל
כך שהוא איתה ולא איעתי רציתי שהיא תעלם לי מהחיים, חשבתי שהיא מפריעה לאיחוד שלנו
אך לבסוף הוא נפרד ממנה ושבר לה את הלב. בהתחלה כל כך שמחתי ואמרתי שאלוהים אוהב
אותי, הרגשתי שאני עפה לשמיים. בסביבות החודשיים לאחר מכן אמרתי לו שאני מרגישה
כלפיו דברים, אמרתי לו שאני מאוד מחבבת אותו ושאני אשמח אם נהיה יותר מידידים.
בתחילה הוא היה קצת בהלם ואח"כ הוא אמר לי "את רוצה ללכת לים, רק שנינו לבד?" כמובן
שהסכמתי והייתי כל כך שמחה מכך. אחרי חודש שהיינו חברים אני עדיין אהבתי אותו כל כך
ותמיד כשיצאנו הוא היה מכין לי הפתעה למשל פעם אחת הוא פיזר ורדים בפתח הבית שלו
ואמר לי לאור נרות שהוא כל כך אוהב אותי, לא היהי בן אדם יותר מאושר ממני!.למרות כל
זאת הוא מאוד קינא בכך שנשארתי עם הידידים שלי (ויש לי הרבה) ודיברתי איתם כל כך
הרבה.הרבה פעמים הוא צעק עלי שאני שונאת אותו ושאני לא אוהבת אותו אבל תמיד הצלחתי
להרגיע אותו.

אך אחרי חודשים הוא רצה שנצתרפת ואני לא רציתי כי הרגשתי שאני ילדה קטנה בתחילה הוא
קיבל אתזה ואמ שהוא מבין אותי (האמתי הבנתי גם אותו כי הוא היה גדול ממני בשנה וחצי
והוא רצה להתקדם).לבסוף הוא זרק אותי בדיוק שהאהבה היתה כל כך חזקה בינינו. הוא שבר
לי את הלב לא רציתי ללכת לביה"ס הרגשתי שאין לי יותר חיים בלעדיו, בכיתי בלילות
בגללו ושנאתי אותו כל כך. אחרי שבועיים שנפרדנו הוא הצתרפת עם מישהי "כוסית" ואני
הרגשתי שהוא תקע לי סכין בגב, כל כך הרגשתי רע עם עצמי.

ככה כל העצבות הזו נמשכה עד החופש הגדול. כשחזרנו ללימודים של כיתה ח חשבתי ששכחתי
אותו וחזרתי לחייך לצאת ,ולא להיות סגורה בבית,עם חברות וחזרתי אל הידידים שלי
וכולם ראו שאני מאושרת וקורנת שוב, אני ראיתי שהוא שנא אתזה כשהוא ראה אותי מתחבקת
עם מישהו הוא הסתכל במבט קנאי, הוא כל הזמן ניסה להרחיק ממני בנים בהתחלה בכלל לא
שמתי לב למה שהוא עושה אבל ככל שהזמן חלף הוא הסתכל עלי יותר והוא התחיל לדבר איתי
וחזרנו להיות ידידים.

הבעיה היא שאני מרגישה שהוא מתחיל להתאהב בי כל כך ואני מחודה אני עדיין אוהבת אותו
ויש חלק בי שמתגעגע אל החמימות שהוא נתן לי אך בכל זאת אתם לא חושבים שאני צריכה
כבר לשכוח את הקיום שלו!? אחרי כל מה שסבלתי בגללו?

בנתיים אני יוצאת עם החבר שלו שהוא הכי מתוק בעולם, אבל כל פםעם שאני מתנשקת עם
החבר שלי אני מרגישה אותו איתי, את החמימות שלו, האהבה שלו ואני לא יכולה לשכוח!!!!