אני יודעת שכבר כתבתי את המכתב האחרון.../פליז כנסווווו

אז זהו..


זה מה שמרגישים שהלב נשבר


זה מה שמרגישים שילד שכל כך אוהבים הלך לו


זה מה שמרגישים..מרגישים דקירות הכל הגוף והדמעות...זוגלות כמו טיפות של גשם על הכר


מנסה לשכוח מנסה להתעודד אבל כלום..כלום לא עוזר אני מרגישה כמו בובה שגזרו לה את כל החוטים


והיא שבורה על הריצפה הקרה ללא כל רוח חיים אם היו נותנים לי קצת לחזור לאחור הייתי משנה הכל לא הייתי מכירה אותך ונישארת במקומי מנסה לשרוד את קיומי..אך גם זאת אשליה מה שהיה


לא יחזור ואני לא יחזיר את הגלגל לאחור כי לי כבר לא יקרו ניסים רק אשליות אומנם לרגע הם מתוקות אבל גם לאשליות כמו לדברים אחרים יש סוף במקרה שלי הסוף לא ממש טוב אפילו בכלל לא


אז זהו זה הסוף זה הגורל שלי הגורל הוא לחיות בין אנשים שלי איש אחד מיוחד שעומד לצידי ויאהב רק אותי עיבדתי את כל התקווה וכל השמחה שהייתה בי


שומעת שירים ומעבירה לשיר..לשיר ההוא שמספר מה עבר עלינו לשיר שלא חלמתי שיתגשם ככה השיר הזה שמספר על אהבה נכזבת של אהבה שהייתה כזאת מתוקה אבל התנפצה המתוק נגמר והגיע המר...


הדמעות והכאב התחילו..השימחה והחיוכים כבר ממזמן אינם כותבת ושואלת למה ככה זה עבר למה להכל יש סוף גם לאהבה שנועדה לנצח אהבה שנגמרה בגלל קנאה של חברים ועכשיו בגללם אין לי יותר חיים רוצה את העבר שיחזור אני יעצור את הזמן יעצור רק כדי להיות עדיין בליבך


אני מהלב שלך יצאתי ממזמן אבל בליבי אתה עדיין שם לא יודעת איפה בלב אם הייתי יודעת הייתי מוציע אותך משם אבל אתה מסתתר שם כאילו זה משחק אז מותק המשחק נגמר אתה יכול לצאת כי החיים שלי בגללך.......נגמרווו..!!!