1תראו מה זה חיים קשים

רונלי איבדה את אמה בדיוק שבוע לפני יום הולדתה ה-18.

זה היה היום הכי איום בחייה.

אמה שהיתה אמורה ללדת את אחיותיה התאומות נהרגה בפיגוע ירי.

רונלי לא האמינה שזה קורה לה.הם תמיד היו משפחה מאושרת והיא תמיד חלמה שיהיו לה
אחים נוספים וכשאמה סופסוף הצליחה להקלט להריון היא נהרגת חודש לפני שהיתה אמורה
ללדת את התאומות.

זה כל כך לא הוגן!היא בכתה.

כל הדודים המעטים שהיו לה הגיעו לביתה לנחם אותה ואת אביה, שכעת נשארו רק שניהם, אך
רונלי הרגישה שהיא צריכה לצאת להתאוורר ובעיקר להיות לבד.

זה היה לילה חשוך ושקט במיוחד כשהיא הסתובבה ברחובות העיר.

היא טיילה וטיילה לא מפסיקה לבכות וכשהגיעה לשכונה חשוכה במיוחד שמעה קולות של
גברים מאחוריה, היא נבהלה מאוד והחלה ללכת מהר כשמאחוריה צעקו לה" היי בובה חכי רגע
לאן את בורחת?" הקולות הללו התקרבו והתקרבו עד שהיא מצאה עצמה מוקפת בחבורה של
גברים שיכורים בני 30+.

הם עמדו מסביבה וכשניסתה לצאת מהמעגל המפחיד הזה הם פשוט משכו אותה.

היא החלה לצעוק "הצילו" אך זה לא הועיל לה משום שזו היתה שכונה חשוכה וריקה. אחד
הגברים תפס את ידיה והשאר החלו ללטף את גופה, היא נגעלה, בכתה, צעקה, אך שום דבר לא
עזר הגברים האלה החלו להפשיט אותה...

הלילה הזה היה המפחיד ביותר בחייה והיא לעולם לא תשכח אותו.

היא שכבה על הדשה ערומה ומנסה לכסות את עצמה בבגדיה שהיו זרוקים על הרצפה.הגברים
האלה הרסו את חייה. גם אמה ואחיותיה שטרם נולדו מתו ובאותו הלילה האיום היא גם
נאנסת..מה יכול להיות יותר גרוע מזה?

היא היתה כלכך אומללה, כל כך פגוע, עצובה ומה לא...

רק לקראת 5 בבוקר היא הגיעה הביתה אביה ישן על הספה נראה מוטש וחיוור. היא כיסתה
אותו והסתגרה בחדרה בדרך היא ראתה את החדר של הוריה החדר שפעם אמה היתה מבלה בו
הרבה זמן ושוב פרצה בבכי היא עלתה לחדרה וניסתה להרדם.

חייה היו ללא ספק חיים קשים מאותו לילה.

היא לא מצאה את הבנאדם הנכון לדבר איתו על מה שהיא מרגישה..היא לא יכלה לספר לחברתה
נעמה את מה שקרה לה באותו לילה ולא רק לה, אלא לאף אחד היא לא יכלה לספר...זה היה
יותר מדי קשה..

עברה תקופה ארוכה מאז אותו הלילה ולא פעם היא ניסתה להתאבד, אך לא עשתה זאת למען
אבא שלה שהיה חולה, הוא הזניח את הבריאות שלו מאז מותה של אמה והתאומות, ועבד ימים
ולילות.

רונלי לא למדה היא נטשה את לימודיה למרות שאביה ביקש ממנה לא פעם להמשיך ללמוד היא
פשוט לא יכלה...

נעמה ניסתה לתמוך בה אך רונלי ידעה שנעמה מרכלת עליה מאחורי גבה..והיא לא באמת רוצה
לתמוך בה.

רונלי כבר לא יכלה לסבול כשהיא נזכרה בלילה הנורא הזה והחליטה להתביע את עצמה
בים.היא נכנסה לים והגלים הגדולים משכו אותה, למרות שהיו כמה אנשים בחוף היא היתה
בטוחה שאיש לא ישים לב אבל בדיוק כשהחלה להחנק היא הרגישה מישהו מושך אותה אל חוף
הים, היא ניסתה להשתחרר כי חששה ששוב מנסים לאנוס אותה אבל לא הצליחה.

כשהוא סחב אותה אל החוף היא שמעה קול נעים"מה קרה לך?" היא הרימה את מבטה ואז ראתה
אותו! את הנער הכי יפה שראתה מימיה!עיניו היו ירוק-כחול כמו קרקעית הים פניו היו
יפות שערו החום היה רטוב וזה התאים לו.

"למה??למה???"היא שאלה אותו כשדמעות החלו זולגות מעיניה..

"מה למה?" הוא שאל אותה מבולבל.

"למה לא נתת לי לטבוע??" היא פרצה בבכי מר.

הנער הביט בה במבט מוזר.

"למה רצית לטבוע?"שאל

"כי החים שלי הם גיהנום!!אני רוצה למות..ללכת מהעולם האכזר הזה שהרס ל את
החיים!!!"אמרה ביאוש.

לאחר כמה דקות היא מצאה את עצמה מספרת לו את סיפור חייה אפילו על האונס!

היא לא האמינה שתמצא בנאדם שתוכל לספר לו על כך אך כנראה מצאה...

אוראל היה האור שהאל שלח אליה.כך לפחות היא חשבה.

"את חייבת לחיות לפחות למען אבא שלך" הוא היה אומר לה

"הוא זקוק לך" והמשפטים האלה החזיקו אותה היא הרגישה שהיא אוהבת את אוראל
והוא?...מי יודע..

למרות שהוא נישק אותה ואמר לה שהיא בחורה חמודה...מי יודע מה הוא באמת חושב עליה..

מצבו של אבא שלה הלך והתדרדר עד שיום אחד מצאה אותו שוכב על הריצפה חסר הכרה היא
נבהלה והחלה לבכות "אבא..בבקשה אל תעזוב אותי גם אתה..מה אני אעשה בלעדיך?" היא
בכתה ורצה אל הטלפון, אך נזכרה שגם את הטלפון ניתקו להם כי הם לא שילמו בזמן.היא
רצה מייד אל השכנה שלה וביקשה ממנה להזמין אמבולנס.

"אלוהים..בבקשה ממך..אל תקח לי את אבי הוא היחיד שנשאר לי.."ביקשה כשישבה וחיכתה
שהרופא יגיד לה מה מצבו.לפתע הרגישה יד חמה מונחת על כתפה.היא שוב ראתה את אוראל
מול עיניה הוא עמד שם והביט בה במבט מרחם..היא לא אהבה את המבט הזה.



הוא התיישב לידה והחזיק לה את היד זה מעט עזר לה כי היד שלו תמכה בה, כך היא הרגישה
שיש לצידה מישהו.

לאחר שעה וחצי יצא הרופא והודיע לה שאביה נפטר.

היא בכתה, עד הרגישה שלא נותרו בה עוד דמעות, שהיא יבשה ושאין מקום נוסף לכאב
בליבה.

כעת היא נשארה לבד..רק אוראל לצידה..

הוא חיבק אותה חיבוק חם נעים אך היא לא הרגישה שזה ימשך כך הרבה זמן..היא בכלל לא
שמעה את אוראל אומר לה פעם "אני אוהב אותך" אומנם הוא תמך בה אבל היא הרגישה שעשה
זאת מרחמים.

"אוראל.."שמעה קול נשי קורא לו היא הרימה את מבטה וראתה בחורה בלונדינית עומדת
ומחכה לאוראל כשבעיניה נשקפת קנאה.

"מאמי אני כבר בא" הוא אמר. כמה בנאדם יכול לסבול?חשבה רונלי לעצמה ורצה משם. היא
פשוט רצה ורצה ועלה על גג בית החולים וצעקה "אמא ואבא אני באה אליכם" ואז היא קפצה
משם.

כיום בבית הקברות כל משפחת כהנה קבורים יחד.ואוראל? הוא בא לבקר את קברה של
רונלי.ומבקש סליחה שלא אהב אותה באמת...הוא רק רצה לגרום לה להרגיש שהיא לא לבד..גם
אם לשם זה הוא היה צריך לשקר..

אוראל התחתן וקרא לבתו הבכורה רונלי על שמה של ידידתו זכרונה לברכה. וגם הילדה הזאת
של אוראל באה לבקר את קברה של רונלי כי העריצה אותה על כל מה שעברה..



יש אנשים שהחיים שלהם כל כך קשים ויש כאלה שמתלוננים על כל שטות..

אז אנשים תחשבו טוב לפני שאתם מתלוננים ....

מקווה שלאיש מכם לא יקרה מהשהו דומה לסיפור הזה חס ושלום!!!