אופיר?דודי?גיא?בן?הקונפליקט בין ה-4-

חזרנו אליי..אני ודודי...אחרי שסתם יצאנו לאכול פיצה וחבורת ערסים הרסה לנו
תיום..

ישבנו אצלי באווירה הכי קרה שיכולה להיות..אין חיבוקים ואין נשיקות..אין שיחות..אין
אני אוהב אותך את הנסיכה שלי..אין כללום..יש רק דבר אחד...







שקט...מהמלחיצים...איך אומרים את זה...







השקט שלפני הסערה!!!





זה מה שבאמת היה..יש שקט ואז דודי התחיל..



דודי: אז מה..לא התכוונת לספר לי על זה כלום?לפחות איך היה..

ליטל:מהה???אתה דפוק או שאני מדמיינת??כאילו אני לא מבינה מה עובר עלייך..מה אתה
דפוק בראש..גם אתה מאמין להם?!!?!

דודי:לא לא מאמין..רק שואל איך היה..נהנת??



באותו רגע..כלכך לא רציתי לבכות..אבל לא שלטתי בזה וירדו לי דמעות..התחלתי
לבכות..הוא הסתכל לי בעיניים וניגב לי את הדמעות...ואמר לי את המשפט הכי כואב שאמרו
לי בחיים..

אל תבכי כמו ילדה קטנה על דברים שעשית כמו אישה..

תמיד הכרתי תמשפט הזה..אבל..בחיים לא אמרו לי אותו והתכוונו אליו מכל הלב..

ואז דודי הלך..מאותו רגע..הבנתי שאין לי חיים..אין לי חיים בלי דודי..4 חודשים
מדהימים היו לנו ביחד..4 חודשים של אהבה..ועוד אהבה..ובלי בגידות ומשחקים
מלוכלכים..

ישבתי כמו ילדה מסכנה..בוכה..בוכה בגלל גבר..

הפרתי שבועה..תמיד נשבעתי לא לבכות על אף גבר..נשבעתי לידיד שלי..אופיר..נשבעתי
שבחיים לא יבכה על אף גבר גם אם הוא עשה את הגרוע ביותר..ועוד משו שאופיר לימד אותי
זה..שצריך לבכות על כל בן אדם רק פעם אחת..וזה שהוא מת..לא כשהוא חי..רק כשהוא מת..

נזכרתי באופיר ניגבתי את הדמעות והתחלתי לכתוב..

כתבתי את כל מה שקרה עם דודי..ואז לא יודעת איך עלה לי לראש..ל=ה=ת=א=ב=ד..!!

זה מה שרציתי באותו רגע....התחלתי לכתוב מכתב..והוא התחיל ככה..



לאמא...שהיא הבן אדם הכי חשוב ויקר לי בעולם שאומנם עשתה טעויות בחיים..אבל תמיד
תישאר האמא..בה' הידיעה (חח בגרות בלשון 98...)

רק שתדעי שאני מאוד מאוד אוהבת אותך..ודש לאח הקטן שבדרך..

המשכתי..בסליחה לכמה אנשים..ואז האשמה..

גיא...לך אני מאחלת 7 מדורי גיהנום...7!!!

אתה הבן אדם שהרס לי תחיים..אני פשוט שונאת אותך!!



וההמשךך בפרק הבאא...חולה עליכם=]]