ליפיוף

יש לי כל כך הרבה מה לומר בקשר אלייך שאני לא יודעת מאיפה להתחיל, אפילו על הכותרת
התלבטתי מאוד, הרי אתה כבר לא כל כך שלי.. אתה בעצם בכלל לא שלי..

למרות שאתה ממשיך לטעון שהמצב לא השתנה ואתה עדיין אוהב אותי, אני כבר לא תמימה ולא
מקבלת את זה כי זה פשוט לא מציאותי. זה לא כל כך הגיוני שאדם שרק לפני שנה וחצי
התחתן וכרגע נולד לו תינוק מדהים, עדיין יחשוב עלי.. הרי אתה נמצא כרגע בתקופה
שכנראה היא התקופה הכי מאושרת בחייך - ואני, לא מוצאת את מקומי בחייך.. אני בסך הכל
ילדה קטנה שמאוהבת בך אהבה טהורה..

ילדה, כן אני ילדה יחסית אלייך, יחסית לאשתך.. הפרש הגילאים אמנם אף פעם לא הפריע
או השפיע על היחסים בינינו, אבל עכשיו - עכשיו זה בולט מאוד שאני כבר לא בראש סדרי
העדיפויות שלך בגלל הגיל שלי..

זה כל כך אופייני לך, גבר מדהים ומוצלח, הייתה לך הזדמנות לבנות משפחה ולהתמסד או
לקחת סיכון ולחכות לי למרות אי הוודאות לגבי העתיד שלי.. כל כך ברור שבחרת באפשרות
הראשונה, האפשרות הבטוחה, האפשרות להתחתן.. העדפת להתפשר על האושר שלך, ולא להמר ,
העדפת אותה על פני..

כן, אני יודעת מה התגובה שלך כשאני אומרת את זה, אבל אם באמת היית אוהב אותי כל כך
כמו שאתה טוען בלי הפסקה, אז עכשיו היינו יחד.. בלעדיה.. ובלעדי התינוק שלך, ששינה
את המצב לבלתי הפיך..



הילד שלך המחיש לי עד כמה אסור לי להקשיב לך ולוותר עליך באופן סופי.. אין לי את
הכוח, האומץ והרוע שצריך כדי לעמוד מול ילד חסר אונים. אני לא מסוגלת לקחת לילד את
הסיכוי לגדול עם משפחה נורמאלית ועם זוג הורים.

אל תאמר לי שאתה אוהב אותי, שאכפת לך ממני, שאני הדבר הכי חשוב לך בעולם.. פשוט אל
תאמר.. ממילא אין לכך יותר משמעות עבורי.. מבחינתי את הבחירה שלך כבר עשית, ואני לא
אשפוט אותך ואומר לך שזו הייתה טעות, כי יכול מאוד להיות שאם הייתי במצב שלך הייתי
בוחרת באופציה הבטוחה, בדיוק כמו שעשית..



אבל דבר אחד אני יודעת, את הבחירה הזו אי אפשר לשנות! עכשיו כבר לא אסכים שתעזוב את
הבית למעני, שתעזוב את הילד למעני..

אני לא אשקר, אני עדיין אוהבת ומאוהבת בך. אני אוהבת את החיוך שלך, את שמחת החיים
שלך, את הטוב לב שנשפך ממך לכל עבר.. אני אוהבת הכול בך, גם את החסרונות שלך אני
אוהבת, זה מה שהופך אותך ממושלם לאנושי..

אבל אתה מנצל את האהבה הזו!!! אתה מעיר את הרגשות בכל רגע אפשרי ולא נותן לי להיגמל
ממך.. אתה מכביד עלי, תן לי להמשיך הלאה! תן לי להתגבר עלייך סוף סוף, תן לי להמשיך
לחיות..



אני לא מבקשת שתעזור לי להמשיך הלאה, אבל לפחות תפסיק להכאיב לי!!! תפסיק לומר לי
את כל הדברים האלו שממיסים אותי ברגע, תפסיק לבוא לבקר אותי בכל הזדמנות אפשרית כי
הרי שנינו יודעים שאין לך מה לחפש באיזור שבו אני עובדת, בטח לא שלוש פעמים בשבוע..



קשה לי אפילו לעמוד מאחורי הדברים שלי כי אני יודעת שכשאתה לא מגיע במשך יומיים אני
כבר מחכה לרגע שבו אני שוב אראה אותך..

זו לא הפעם הראשונה שאני מחליטה החלטות מהסוג הזה, הרי במשך שנתיים אני מחליטה בכל
פעם מחדש שמבחינתי זה נגמר, ואז אתה מגיע והופך הכול.. אבל עכשיו, שתדע, שנשבר לי,
שזה סופי ואני מקווה שלא תנצל את ההשפעה שיש לך עלי ולנסות לשנות זאת.



היה לנו דבר מדהים יחד אבל אתה וויתרת עליו, אז יותר אל תצפה שאני אמשיך להשלים את
כל מה שחסר לך איתה.. פשוט תתמודד עם זה, ואל תחפש את זה במקום אחר..



אני מקווה שיהיה לי את הכוח לעמוד מולך ולומר לך את כל זה מבלי להתמוטט, כי כל
הכוחות הנפשיים שלי כבר אזלו..



ממני שכבר לא שלך...