לבוש במדים

ראיתיך היום,ידידי, וכאב ישן וגעגוע תמידי צפו כלפי מעלה. היית לבוש במדים ירוקים ובידך אחזת בידה שלה, ידה של אהובתך. שנה חלפה לה היום, בדקות אלו ממש. כל אותה עת שבהיתי בכם לא יכולתי למנוע את הדמעות שהציפו את עיני. הרוח נשבה ונוגן שיר עצוב ברקע. זכרונות ישנים הכו בי פתאום, זכרונות ממך וממני כשהיום בדיוק לפני שנה זו הייתי אני, שבידה אחזת, זו הייתי אני שהביטה בך מן הקהל, שר את שירך, כאשר דמעות אושר זולגות על לחייה. אך אני היא לא זאת שזכתה ללוות אותך לדרך החדשה בחייך, לא אני זאת שהוצפה רגשות דאגה וגעגוע כאשר לבשת מדים לראשונה. ידיד שלי, היום לאחר שישה חודשים שלא ראיתיך, ראיתי אותך. ראיתי אותך לבוש מדים בפעם הראשונה בחיי. לא יכולתי שלא להביט בכך, ליבי לא איפשר זאת. אך אתה, ידידי, לא הבחנת בי. חייכת לאהובתך והבטת בה בעיניים אוהבות..מעריצות. איש מלבדי לא יודע את אשר טמון במעמקי ליבי, אהבה שאין כמוה..אהבה חזקה..אליך ידידי. אומרים שהזמן עושה את שלו, לצערי אין זה נכון. את הרגשות החזקים הללו שאני חשה כלפיך לעולם לא אצליח לשכוח ולמחוק מליבי. אומנם אין אהבתי אליך חזקה כיום כפי שהייתה בעבר אך היא עדיין ישנה, ועל אף להבתה הקטנה היא מסרבת לדעוך. אהבות ראשונות לעולם לא שוכחים, כך איש זקן אמר לי פעם. ידיד שלי, אינך מודע לכך, אבל היית לי הכל. היית לי אוזן קשבת, כתף תומכת, היית לי ידיד אוהב. אין לי מה לומר לך יותר ידיד שלי, רק הייה מאושר.