¯`·.¸¸.->מכתב עם דמעות<-.¸¸.·´¯

אני לא מבינה כבר מה קורה איתו אני אוהבת אותו יותר מדי זמן. אבל בזמן האחרון ממש התקרבנו, התחלנו להיות הרבה ביחד. כולם כבר היו אומרים שאנחנו חברים. אפילו הילדים שהכי לא ציפיתי מהם לדעת דברים אמרו לי שאתה חולה עלי ואיך אני לא שמה לב.


שהייתי יושבת לידך כל כך קרוב והיית מסתכל לי בעיניים וצוחק רציתי רק להגיד לך שאני כל כך אוהבת אותך שתדע כבר, אבל שתקתי. שעשית דברים שכבר היה ברור שאתה מנסה לגרום לי לעשות דברים כמעט השתגעתי ממך. אבל עצרתי את עצמי, אמרתי שאם אתה באמת רוצה שכל כך יקרה משהו בנינו, אתה תעשה אני לא צריכה לעשות שום דבר.


שמעתי איכשהו מידיד של חברה שלי שסיפרת לו שאתה אוהב אותי, אבל לא רציתי להאמין. אמרתי לעצמי שאני סתם מדמיינת, לא התייחסתי לזה שכל פעם שהייתי בסביבה התחלת לשיר שירי אהבה, שהיית מתנהג טיפה משונה. שאמרת לי דברים רק כדי שאני יתקרב, וכשהתקרבתי מה לעשות לא הייתי רגילה אז ישר התרחקתי. ואחר כך הצטערתי על זה.


כי לא מזמן סיפרת לי שאתה רוצה לשכוח "אותה" את זאת שאתה אוהב, אמרתי טוב כנראה שזו לא אני. אבל מאז אתה כמעט לא מדבר איתי, אתה כבר לא איתי כמו פעם ואני מתחילה לחשוד שזאת אני, ושהתרחקת כי אתה חושב שאני לא אוהבת אותך, כי לא עשיתי כלום. וכי כל פעם שהיינו כל כך קרובים, התרחקתי. משתגעת, ולא יודעת מה לעשות. דווקא עכשיו שכמעט בטוחה שיש לך משהו אלי לא מסוגלת לעשות כלום. אם רק הייתי בטוחה שאתה אוהב אותי הייתי מספרת לך את האמת, הייתי אומרת לך שגם אני אוהבת אותך!