מריה המלאך

מריה המלאך,


היום זהו יום ההולדת שלך. ביום הזה אני רוצה שתהיי הכי מאושרת שבעולם, כי כשאת מאושרת - גם אני מאושר. בא לי לבוא אליך הביתה עם מראה יפה וזר פרחים, להגיד לך מזל טוב ושאני אוהב אותך, ולהמזין אותך לצאת לאינשהו, אך זה לעולם לא יקרה. כל הזמן צצות לי מחשבות על החסרונות שבדבר. למשל אם את לא מאוהבת בי, אני אקלקל לך את יום ההולדת. ואולי אני אפריע לך ללמוד? יש עכשיו את כל המגנים והבגרויות, מה לעשות, כיתה יב'...
אני כל-כך לא רוצה להפריע לך. אני רוצה לצאת תמיד מושלם בדברים שאני עושה בנוכחותך.
במחשבה שניה, החיים ממשיכים וכל הזמן יהיה לך משהו לעשות, ואם לא עכשיו אז מתי?
האהבה היא דבר כל-כך לא הגיוני, והכי הגיוני במקרה של אהבה זה שלא אקשיב להגיון שלי ואלך אליך בכל מקרה, אך המח ההגיוני שלי פשוט לא נותן לי לעשות את זה. הוא פשוט חושב שוב ושוב על החסרונות. ברגע זה הייתי רוצה שהמח שלי לא יהיה הגיוני, מצידי שגם לא אהיה חכם במחשבים, העיקר שהוא יאפשר לי לבוא אליך.


הגיון, עד מתי?, הגיון!? צריך להחליף גרסה...


אולי את לא יודעת, אבל מאז שהכרתי אותך בכיתה ט' אין יום שעובר אצלי בלי לחשוב עליך.
אני עד היום לא יודע אם את מאוהבת בי, למרות ששאלתי אותך פעמיים על זה.
אני לא רוצה לאבד אותך. אני רוצה לחבק אותך, לנשק אותך, ולהגיד לך עוד מליון ואחת דברים שהכי לא הגיוניים בעולם...


את המכתב הזה אני יודע שלא תקראי כי אני לא יכול לשלוח לך מכתב כזה, נראה לי לא הגיוני לשלוח לך מכתב כזה. אוףףףף שוב ההגיון הזה?!?


טוב אז ברכות ליום הולדתך ה- 18, בהצלחה במגנים ובבגרויות, בהצלחה בחיים בדרך שתבחרי, תהיי מאושרת, ושמצבך יהיה מצוין כל הזמן.


אוהב לנצח,
דני.