אתה לעולם לא תדע!

-לשקרן הפתלוגי-


אתה לעולם לא תדע,לעולם. שאני חושבת עלייך עכשיו...


אתה לעולם לא תדע שאני כותבת עלייך את כל המכתבים האלה..


אתה לעולם לא תדע,חתיכת שקרן מלוכלך,שאני בוכה עכשיו..שהעיניים שלי מציפות את עצמן בדמעות האלה שלא מגיע לך שתיפול ולו אחת מהן..!!


אתה לעולם לא תדע איזה כאב צורב לי את הלב עכשיו..איזה שירים מתנגנים לי בקרע..


דיי!!! נמאסת עליי!!! למה? למה אני לא מפיסיקה לחשוב עלייך?? למה אני בוכה? למה אני רושמת? למה אני מחפשת את הדרכים הכי מטומטמות לראות אותך או לשמוע ממך?!


הרי אתה בסך הכל מניאק סטרוקר!! כל מה שמעניין אותך בחיים זה אתה בעצמך! אתה ואהבת חייך הישנה שלא עוזבת אותך!!! לא עוזבת את הראש שלך!!


איכס,אתה מעורר בי רגשות סלידה..גועל..בחילה. אמרתי לך שבפעם הבאה שאני אשמע ממך אני כבר לא אהיה כל כך נחמדה..אבל שיקרתי..כי אני כן רוצה לשמוע ממך!! כל כך..


ואין לי אומץ לשמוע ממך כי אני יודעת שכל מה שתגיד אתה תשקר.


אני מנצלת את מקרע המחשב בשביל לכתוב את זה בידיעה שלעולם לא תקרא את זה. כי על דף לעולם לא יהיה בי את אומץ הלב הנדרש.


אתה כל כך אלוף בלהיות עלוב.. בלהיות אתה..אותו בחור שקרן,מניפולטור שיודע לנווט את החיים שלי לפי נוחיותו.


אתה הבנאדם מהסוג השפל ביותר.


ולמרות כל זה..יש בי רצון עז להיות שלך. זבל של בנאדם. אבל ללב שלי ממזמן יש רצונות משלו...