אהובי

שוב יושבת פה וחושבת עליך


שוב חולמת על אור עיניך


שוב חוזרת אחורה אל אותם הרגעים


שבהם הרגשתי חזקה בזרועותיך


שוב חוזרת ושואלת למה פיקששתי


ולילד שאני כל כך אוהבת ללכת נתתי?


לעולם לא תהיה תשובה לשאלה


 


שוב אני צועדת בשביל בו פעם הלכנו שנינו,


שוב רצות לי מילותיך בראש,


"אני מתגעגע אלייך", אמרת


שוב נזכרת בשירים שאהבת, בבדיחות שסיפרת


שוב נזכרת בך ילד שלי, וכבר יודעת שלא תהיה שלי


 


אני הולכת וחושבת איך יכולתי להיות כלכך מטומטמת?


למה לא הקשבתי לך? למה לא האמנתי בך?


זה היה כל כך טוב מכדי להאמין


ועכשיו אני פה לבד מתייאשת להבין


להבין את ההתנהגות שלך בזמן האחרון


למה אתה מתחמק ממני?


 למה כשאתה רואה אותי אתה מפנה  את המבט הצידה?


אני יודעת שטעיתי אבל לי אתה לא רוצה להקשיב


אני יודעת שאת מה שהיה אי אפשר להשיב


אך לו רק הקשב למה שיש לי לומר,


אולי יכולנו להיות עכשיו ביחד,


ואולי כבר לא,


כי אולי כבר המשכת בחייך ועכשיו אתה צוחק עליי שאני ילדה קטנה


אך תדע שאתה הוא הילד בגלל שאתה בכלל לא רוצה להקשיב לי


אבל אם יתרחש נס ואתה קורה את זה עכשיו, אז תדע שאני אוהבת אותך


אני אוהבת אותך הכי בעולם, אח, לו רק נתת לי להגיד לך זאת...