טלנובלה בע

הסתכלתי בשעון השעה הייתה 2 וחצי ..לא היה לי נעים להתקשר בשעה כזאת אז לא משנה
אמרתי לעצמי אני כבר ידבר איתו בבוקר...

ואז בדיוק איך שעצמתי את העיניים ...מישהו דפק בדלת...

"מי זה שאלתי?"...

"שי..מאמי תפתחי לי שניה"...

קמתי מהר ופתחתי לו ..הסתכלתי עליו והוא היה כ"כ חמוד..ירד גשם בחוץ והוא היה רטוב
כולו הוא היה ניראה כמו כלבלב קטן כזה ...

ומרוב ששקעתי בו שכחתי להכניס אותו...

"סיוון,אני יכול להכנס קצת קר לי פה בחוץ.."

אופס..צחקתי מצטערת...

לפחות זה הצחיק אותך...אני שמח שאני מחייכת...

הוא התיישב מולי ואמר לי שהוא היה אצל ליאור עד עכשיו שהוא דיבר איתו על
הכל...ושליאור באמת אוהב אותי...שהוא טעה ושזה לא סתם אחת מהסצנות שלו שהפעם זה
רציני ובחיים הוא לא ראה את ליאור רציני כ"כ...הוא דיבר איתי אולי שעה אבל לא
הקשבתי לו רק התסכלתי עליו לא יכולתי להוריד ממנו את העיינים הוא ניראה כמו
מלאך...מלאך בלי כנפיים..מלאך אנושי...

"סיוון?..את מקשיבה לי?..אני מרגיש שאת לא איתי...

כן כן..אמרתי לו כאילו התעוררתי ...

"טוב אני רואה שאת עייפה נורא...לא פלא אחרי מה שעבר עלייך היום..אז אני מצטער
שהפרעתי לך אני כבר ידבר איתך מחר ..."

לא לא אל תלך אמרתי לו במהירות...אל תשאיר אותי לבד בבקשה...

אבל את כבר חולמת...מאמי...כדי שתשני.."

אני חולמת אמרתי אני חולמת אותך...ובמהירות שאמרתי את זה...הצטערתי על זה...

שי הסתכל עלי במבט מוזר של לא מבין...

בעצם כן אולי כדאי שאני ישן ואני יהיה לבד עכשיו תודה על הכל ...חיבקתי
אותו...ופתאום הרגשתי הרגשה כ"כ מוזרה...

עזבתי אותו אמרנו לילה טוב והוא הלך...

מה קורה לי?..מה זה?...סיון...זה לא יכול לקרות לך לא לא לא לא לא לא לא ...זה שי
החבר הכי טוב של ליאור זה אסור סיוון!!

אבל מה לעשות שהראש והלב הם שני דברים שונים אחד מהשני ולא תמיד מה שנכון קורה...

טוב אבל אמרתי לעצמי שזה סתם בגלל היום הארוך וסתם כל זה בלבול...ועם כל המחשבות
האלה נירדמתי...

ומאותו יום שי החליף את ליאור...שי ניהיה הידיד הכי טוב שלי הנשמה שלי
...וליאור?..לא יודעת הוא לא עיניין אותי ממש...

אני רואה אותו כל זמן כל היום כי עדיין אנחנו בפנימיה...והלהתרחק הזה לא היה כ"כ
קשה כמו שחשבתי...בגלל שי..

הבעיה היא שעם שי זה היה אצלי מעבר לידידות כמה שניסיתי להכחיש ולהוכיח לעצמי שלא
איכפת לי זה לא יצא..הרגשת משהו לשי משהו חזק!

ככה עברו להם חודשיים...

ואז יום אחד שי בא אלי ואמר לי שהוא רוצה שאני ידבר עם ליאור שליאור אמר לו כבר
שהוא לא מרגיש אלי כלום והוא רוצה לחזור להיות ידידים..

לא ממש התלהבתי...יותר נכון ממש לא התהלבתי...פשוט לא היה איכפת לי אבל בכל זאת
הלכתי אליו...ניכנסתי לחדר שלו והוא ישר חיבק אותי חזק...התגעגעתי הוא אמר...ואני
שתקתי...סיווני שבי אני רוצה להגיד לך כמה דברים..ישבתי..והוא אמר לי שהכל עבר לו
שהוא כבר לא אוהב

אותי שהוא רוצה שנחזור להיות ידידים ששלוש שנים לא שווה לאבד סתם שהוא מתגעגע
לצחוקים שלנו לדיבורים להכל...

"סבבה" אמרתי לו...לא היה לי מה להגיד לו וגם עם היה לי לא רציתי...הסתכלתי עליו
ושתקתי...

סבבה?..סבבה?..זהו זה מה שיש לך להגיד לי אחרי 3חודש שלא דיברנו?...הוא התעצבן

לא ידעתי מה להגיד לו..."כן..."אמרתי...

ואז הוא הרגיע את עצמו..ואמר לי .."סיוונו'ש{עברה בי צמרמורת של גועל }אני מצטער על
זה שלא הייתי איתך כל הזמן הזה פשוט תביני אני

לא יכולתי להיות איתך לא יכולתי שתשבי לידי או תיהיה איתי...הוא רצה להמשיך אבל
קטעתי אותו...

"זה בסדר"...אמרתי ...לא היה לי כוח לזייוני שכל שלו...רציתי לעוף משם כמה שיותר
מהר...

אני רוצה שנשלים את כל הזמן הזה שלא היינו קרובים...אני רוצה שתספרי לי כל מה שעבר
עלייך אני רוצה שנחזור להיות כמו פעם-הוא אמר

"זה לא יקרה.."אמרתי יותר מידי זמן עבר מאז ואני מצטערת אבל בניתי לעצמי כבר חיים
אחרים חב'רה אחרת זה לא יחזור להיות כמו פעם..

אני מבין הוא אמר...אל תדאגי אני מבטיח לך שהכל יחזור להיות כמו פעם...

ליאור...אני לא מרגישה טוב כ"כ אני הולכת טוב ...נדבר כבר ביי...

יצאתי מהחדר שלו בלי לחכות לתשובה או לביי...והלכתי לשי...סיפרתי לו מה קרה...

שי היה דווקא שמח שאנחנו מדברים..אבל אז נימאס לי כבר...

שי..אמרתי לו...אני רוצה להגיד לך משהו...

---אני...........