טלנובלה בע

וככה עבר חודש שלם...החודש הכי קשה שלי חודש שהרגשתי כ"כ לבד...

ואז ערב אחד ליאור שלח לי הודעה ..."בואי אלי לחדר אני צריך לדבר איתך"........



רצתי לחדר שלו...הוא ראה אותי והצביע לי עם האצבע שאני ישב מולו...ישבתי.

שתקנו והשתיקה הזאת הייתה כ" מתוחה...ואז הוא שאל אותי עם חשבתי עם מה שהוא אמר לי
עם יש סיכוי...

לא יכולתי לדבר הייתי משותקת...ושוב עוד פעם כל הסרט רץ לי מול העיינים ...זה
ליאור..

"סיון!!"..הוא אמר והתעוררתי מהסרט התסכלתי עליו ועמדו לי דמעות בעיינים...

"כן ליאור חשבתי.....

אני אוהבת אותך באמת אוהבת אותך אבל לא ככה...לא בתור חבר לא בתור אהבה ..."

הייתה שתיקה..רצית להגיד משהו...משהו חכם..תמיד אני אומרת משהו חכם איזה משפט והכל
מסתדר לי...

אבל הפעם זה היה יותר מזה..הפעם צריך יותר מסתם משפט דפוק שיתקן את המצב..

הסתכלתי על ליאור...והוא עלי...ואז הוא אמר לי שעם זה המצב אז הוא מעדיף להתרחק
ממני עכשיו...לפחות עד שהוא ישכח אותי...

"כמה זמן?"..שאלתי אותו...

"דיייי!!!"הוא אמר לי אני לא יודע כמה זמן שזה יקח..ובנתיים אני מעדיף שלא נדבר
יותר... עם את צריכה ממני משהו אז תבוא תמיד אבל

תתרחקי ממני כמה שאת יכולה ...

"אבל אני צריכה אותך!!!"...צעקתי..והתחלתי לבכות.....

"אין מה לעשות,דיי תפסיקי אני לא יכול יותר אני לא יכול לראות אותך לא יכול לדעת
שאת לא שלי,לא יכול לראות אותך הולכת מחובקת עם מישהו

אחר אפילו עם זה בצחוק לא יכול את מבינה פשוט לא
יכוללללללללללללללללללללללללל"-ליאור התחיל לבכות..ליאור אף פעם לא בוכה...גם כשאמא
שלו ניפתרה הוא לא בכה...גם כשעומרי החבר הכי טוב שלו היה במצב אנוש בבית חולים הוא
לא בכה...ליאור היה חזק ותמיד זה שהחזיק את כולנו כשאנחנו היינו בוכים ליאור
בוכה..לא האמנתי..והוא בוכה בגללי...לא יכולתי לראות אותו ככה..התקרבתי וחיבקתי
אותו...

"דייייייי סיוון תעופי ממני תעופי מהחדר אל תתקרבי אלי יותר פשוט תעופייייייי"הוא
העיף לי את היידים ...קמתי לאט..הייתי בהלם...זה ליאור והוא בוכה...

התמונה לא יצאה לי מהראש..רצתי מהחדר...רצתי ובכיתי לא ידעתי לאן אני רצה..הדמעות
כבר חנקו לי את הגרון לא ראיתי בעיינים מרוב שהדמעות כיסו לי אותן..רצתי ואז
התנגשתי בשי,שי היה החבר הי טוב של ליאור אחרי שעומרי מת בתאונת דרכים...

שי תפס אותי וחיבק אותי חזק הוא לא שאל כלום כאילו ידע הכל...רק חיבק..ואני בכיתי
..כ"כ בכיתי צרחתי ושי רק חיבק אותי חזק ולא אמר מילה,תרגעי מתוקה...הוא אמר לי הכל
יהיה טוב..."כלום לא יהיה טוב!!!"צעקתי "כלום!!!!!!!!!!!!!!!!!!"..

שי הרגיע אותי טיפה...הוא לקח אותי לחדר שלו הביא לי מים הוא כ"כ דאג לי הוא היה
כזה חמוד אלי...הוא ישב איתי ולא שאל אותי מה קרה

או למה אני בוכה ככה...כאילו הוא ידע...כאילו הוא רצה שרק עם אני ירצה אני יספר לו
הוא הראה לי שהוא דואג לי ...ואחרי שנירגעתי קצת סיפרתי לו הכל...כל מה שקרה עם
ליאור בחודש וחצי האחרונים כל מה שקרה בשיחה הזאת כל מה שאני מרגישה כל מה שקורה
לי...

ושי רק הקשיב לי הוא לא אמר מילה הוא רק הקשיב והחזיק לי את היד...וכשסיימתי לספר
לו הוא חיבק אותי ואמר לי שזאת לא אשמתי שזה יעבור לליאור שהוא סתם מתנהג ככה כי
הוא רגיל להשיג מה שהוא רוצה והפעם הוא לא מצליח...שי הרגיע אותי כ"כ...והוא אמר לי
שהוא לא רוצה שאני יצא ככה מהחדר ושאני חייבת לישון ושהוא יבקש אישור מהמדריכה שאני
ישן בחדר שלו...והוא ישן אצל מישהו אחר...{שי היה בחדר עם עידן-ועידן היה חולה כבר
כמה ימים בבית} שאני צריכה להיות לבד עכשיו בלי כל הבנות שיתחילו לתחקר אותי..הוא
יצא מהחדר והלך למדריכה אחרי 10 דקות הוא חזר ואמר לי שהוא סידר הכל שיש לי אישור
הוא הביא לי את הדברים שלי מהחדר ואת המגבות ואמר לי תנעלי אחרי תתקלחי ותלכי לישון
ואני ידבר איתך בבוקר ועם את צריכה משהו לא משנה באיזה שעה תתקשרי אלי או תבואי
לחדר של ציון אני יהיה שם...הוא נתן לי נשיקה על המצח ואמר לי "הכל יהיה טוב את
תראי...לילה טוב נסיכה"...ויצא מהחדר...

היה לי כ"כ מוזר...מה הקשר של שי אלי?..איזה חמוד הוא...למה הוא דואג לי
כ"כ?...ניכנסתי להתקלח וצנחתי למיטה אבל לא יכולתי להרדם..

הייתי לבד ולא רציתי להיות לבד...ואז ניזכרתי ששי אמר לי שעם אני צריכה משהו אני
יכולה לקרוא לו מתי שבא לי...הסתכלתי בשעון השעה הייתה 2 וחצי ..לא היה לי נעים
להתקשר בשעה כזאת אז לא משנה אמרתי לעצמי אני כבר ידבר איתו בבוקר...

ואז בדיוק איך שעצמתי את העיניים ...מישהו דפק בדלת...