פגישה חלומית פרק א'<<<<<

כל החיים חלמה נועה לפגוש את אהבת חיה.היא יצאה למסיבות ובילויים,טיילה במקומות
שונים אבל לא הצליחה למצוא אותו!את נסיך החלומות שלה שפגשה לפני 9 שנים.הם היו
ילדים קטנים בני 9 ונפגשו בחנות העתיקות של סבא שלה.היא נהגה לבלות בחנות שעות רבות
פשוט לשבת ליד החלון הגדול ולהביט בנוף המדהים של הגלים הסוערים.סבא שלה בדיוק הלך
להביא כמה עתיקות מהמחסן כשביקש ממנה להגיח על החנות ואז היא ראתה אותו- את
רועי!הוא היה הילד הכי יפה שראתה מימיה הוא נכנס לחנות עם אבא שלו והיא הביטה בו
מבט ארוך.היא רצה לקרוא לסבא מהמחסן וכשחזרה הם עדיין עמדו שם,ליד אחד המדפים.אביו
של רועי חיפש ספר ישן ורועי הביט בכדור הבדולח הקטנטן שהיה מונח על אחד המדפים .

היא הביטה ברועי מהצד ולפתע גם הוא הביט בה וזרק חיוך קטן כשתפס את מבטה.היא הרגישה
מעט נבוכה,אך זה לא מנע ממנה לחייך אליו בחזרה.לאחר שאביו מצא את הספר הם יצאו
מהחנות ונועה הרגישה שהיא לא תראה אותו יותר לעולם.



כעת כשהיא בת 18,לאחר שעברו 9 שנים היא עדיין חשבה עליו,חלמה לפגוש אותו,חלמה לומר
את מה שהיא מרגישה כלפיו.אבל ללא כל תוצאה,היא לא מצאה אותו בשום מקום וזה העציב
אותה.

החנות של סבא שלה כבר לא היתה קיימת סבא שלה נפתר לאחר 5 שנים מהפגישה שלה עם
רועי.היא היתה קשורה אל סבא שלה מאוד והיה לה קשה לאבד אותו.

החנות של סבא כבר היתה סתם עוד מקום ריק בלי כלום, אך עם המון זכרונות יפים ולפעמים
היא היתה מגיעה לשם ויושבת ליד החלון כמו באותם הימים כשהיתה ילדה קטנה.היא היתה
יושבת שם ומקווה שעוד רגע רועי יכנס ויגיד לה שגם הוא לא הצליח לשכוח אותה כל השנים
האלה, אך חלומה לא התגשם.

אמה ואביה של נועה היו עסוקים בעבודתם וכמעט ולא מצאו זמן לבתם, לכן היא הרגישה
בודדה, גם חברתה שלומית לא תמיד יכלה להיות לצידה מאז שנולד לה בן(כן בגיל 18..)

היא נהנתה לשבת ליד החלון במקום בו פעם היתה החנות של סבא שם היא הרגישה טוב.

וכן יום אחד נחמד היא ישבה שם והביטה בגלים כשלפתע ראתה צל מתקרב,היא מעט נבהלה כי
המקום היה ריק ובדרך כלל לא הסתובבו שם הרבה אנשיםהיא הרימה את מבטה ולפתע נעצרה
נשימתההיא ראתה מעבר לחלון את אותו הילד שחלמה לפגוש מזה שנים רבות!רועי!כעת הוא
כבר היה נער בן גילה גבוה , חתיך ומחייך אליה חיוך קטן!אולי הוא לא שכח אותה !חשבה
כשהביטה בו מופתעת.הוא נכנס לתוך החנות ואמר "היי".

"היי" ענתה בחיוך גם היא."מה את עושה פה לבד?" שאלל כשהתישב מולה על מעקה החלון.

"אני לא יודעת...המקום הזה גורם לי לשכוח את כל הבעיות שלי" הסבירה."ואתה?"

"גם אני אוהב את המקום הזה.."ענה ולפתע השתחררה שתיקה מעט מביכה.

"את../ את.."שניהם התפרצו והשתתקו באותה השניה כשרצו להגיד מהשהו.ואח"כ פרצו
בצחוק."אז לא שכחת?" שאל רועי בחיוך.

"לא..ואני רואה שגם אתה לא.."חייכה גם היא.

"פשוט לא הצלחתי.."גיחך.

"באותו היום..לפני 9 שנים באתי לפה עם אבא שלי אני לא גר בעיר..באנו לבקר את סבתא
שלי והיא אהבה מאוד את החנות והסבירה לנו איפה זה.."סיפר לה את כל הסיפור.הם ישבו
שם כשעתיים ופשוט דיברו בנעימות.

עד שהגייעה השעה שרועי היה צריך ללכת.שניהם יצאו מהמקום ועמדו להפרדליד הכניסה
לחנות."טוב..אני מקווה שניפגש שוב.."חייך אליה.

"גם אני מקווה " חייכה גם היא ובדיוק כשעמדה ללכת הוא תפס בעדינות את כף ידה
"חכי..לא אמרת לי את שמך.."גיחך.נועה ציחקקה וענתה "אתה צודק.אני נועה.."

"איזה שם יפה.."חייך."אני רועי" הוסיף.היא היתה מהופנטת מהמבט החודר שלו.עיניים
כחולות בדיוק כמו הים שהיתה נוהגת להביט בו מעבר לחלון,הוא היה כל כך יפה!חשבה
לעצמה.

"טוב..אני מניחה שכעת עלינו להפרד.."אמרה בשקט.

"את צודקת.."ענה בחיוך קטן.ושוב היא עמדה ללכת כשהוא שוב עצר אותה."נועה.."אמר
וקירב אותה אליו במהירות ובאותה מידה בעדינות.ואז הוא נישק אותה את הנשיקה שחלמה
עליה כבר המון שנים.נשיקה ממושכת ונעימה שגרמה לה לנוע בעננים...

"זה למקרה שלא ניפגש שוב"חייך אליה בנעימות.

"אני מקווה שכן ניפגש"אמרה והלכה משם כשהיא מנופפת בידה.

היא אכן הרגישה בעננים...