סוגים של כאב

כבר חשבתי שעברתי את השלב הזה, שאחרי הפרידה מרגישים כאב כזה בלב, שאין כוח לזוז, אין כוח לנשום אפילו, כאב כזה שגורם לך לחשוב שאם היו ננעצים בך אלפי סכינים, זה עדיין יהיה יותר נעים מההרגשה שיש כרגע.


אני זוכרת שהייתי שבורה כל כך, שאפילו לפתוח את העיניים היה נראה לי פעולה מסובכת, כל מה שרציתי היה לישון, אבל שינה עמוקה כזאת, לא שינה מלווה בחלומות עליך ועלי, רציתי לישון מסיבה אחת,ברגע שקמים יש את השלב הזה, שמרגישים מטושטש, שלא זוכרים מה מציאות ומה חלום, ידעתי שזה יהיה הרגע היחיד שאני לא אדע בוודאות שכל מה שעובר עלי הוא אמיתי, רציתי רגע אחד לחשוב, שאולי הכל חלום...


ועברו כמה חודשים, ואני בסדר, לפחות ככה זה נראה מבחוץ, וחזרתי לעצמי, לפחות זה מה שאמרתי לכל מי ששאל.


אבל עדיין כואב לי, לא כאב כזה עוצמתי, סוג אחר של כאב, כאב כזה שמתרגלים אליו, כמו סוג של צלקת, לא אוהבים אותה, אבל יודעים שאין מה לעשות, שהיא שם וכנראה תיהיה שם לעד...


כואב לי לחשוב עליך, לראות אותך, לדבר איתך, ולעשות את עצמי שזה קל ופשוט... אבל אני יודעת שאין לי ברירה...


אני אוהבת וכנראה תמיד אוהב, ואני נוסעת לתאילנד עוד מעט, אני חייבת להתרחק ממך, לנסות להוציא אותך מהראש ומהלב, לתת לעצמי את הסיכוי ליהיות מאושרת...אך הפעם, בלעדיך