המדריך לחיים / לואיס פרוטו

"המדריך לחיים" / לואיס פרוטו



אף אחד לא לימד אותנו להאמין בעצמנו, לכן זהו דבר שעלינו ללמוד לסמוך על
האינטואיציה שלנו, החלק בנו אשר יודע,

החוכמה הפנימית שלנו. עלינו להפסיק להביט אל מחוצה לנו בחיפוש אחר האמת, לחקות
אחרים, לתמרן את עצמנו בכדי "להתאים"

ולהיות אחד מיני רבים בתוך כל אלה שאינם מאמינים בעצמם בדיוק כמונו. עלינו לצאת נגד
ההנחה שחונכנו על פיה, שיש רגשות "טובים" ורגשות "רעים",

מחשבות "טובות" ומחשבות "רעות", התנהגות "נורמאלית" והתנהגות "לא נורמאלית".

במקום זאת, עלינו לחפש כל הזמן את התשובה הנכונה לאותו רגע ולקבל אותה באופן בלתי
מותנה,

להניח לה להדריך אותנו באשר לצעדינו הבאים. לסמוך על המודעות ועל הרגישות שלנו
שילמדו אותנו כיצד להגיב בהתאם למצבים לתוכם אנו נקלעים.



בכל אחד מאתנו נמצא "מדריך פנימי" זה, אבל קולו רך מאוד ונעשינו חרשים אליו בשל
קולות צורמים אחרים מחוצה לה,

המבלבלים אותנו ומרחיקים אותנו מעצמנו. עלינו ללמוד שוב את אומנות ההקשבה, לגוף
וללב שלנו ולא לרגשותינו,

שהינם הסך הכולל של ההתניה העצמית. האינטואיציה שלנו תהיה חזקה יתר ככל שנלמד לסמוך
עליה. האינטואיציה תספר לנו מתי אנו זקוקים לפעילות ומתי למנוחה,

תיתן לנו התראה מוקדמת במידה ומצב בריאותנו אינו כשורה. אם נגלה רגישות רבה יותר,
נעדן את מערכות היחסים שלנו,

מפני שנדע מתי העת לדבר ומתי העת לשתוק, זמן להתקרב וזמן לאפשר מרחב מחייה בייננו.



ישנו סיפור הודות מורה שנשאל על ידי תלמידו,

כיצד עליו לחיות את חייו. המורה הושיט לפנים את ידו הפתוחה ושאל את התלמיד,

"מה היית אומר לו ידי תמיד נראתה כך?" התלמיד, בחוסר בטחון מסוים, ענה, "שהיא
מעוותת". "יפה מאוד", ענה המורה,

וכעת איגרף את כך ידו. "ומה היית אומר לו הייה ידי תמיד כך?". "אותו דבר, שהיא
מעוותת". "נכון מאוד", אמר המורה, "אז אל תחייה חיים מעוותים".