» השכן מלמטה « / פרק 2..

ראיתי על הדלת שלט "כאן גרים בכיף משפחת אזואלי"

צלצלתי בפעמון.. ושמעתי את המפתח מסתובב.. ברק עמד בפתח הדלת עם בוקסרררר :­­­/ ...
פ-א-ד-י-ח-ה...



========================================



"ברק... אמא אמממרה לי להיא לכם עווגיייווותת היא הרגע הכייינההה" גמגמתי :/

"יא תודה בואי כנסי" הוא אמר...

נכנסתי בביישנות.. הוא שם את הצלחת על השיש..

והתקדם לכיוון החדר שלו ואמר לי להיכנס שהוא כבר חוזר.. חיכתי תוך כמה שניות הוא בא
שיש עליו גופיה ומכנס חחחח :]

הוא הלך למחשב וביקש את האייסי שלי והוסיף אותי..

הוא אמר "הילה למה את מחכה?! תשבי.."

התיישבתי על המיטה בלי לדבר הרגשתי את הלב שלי פועם בחוזקה..

הוא בא וישב לידי [הייתה לו מיטה וחצי חח] היינו קרובים והוא שם שירים במערכת
[דיכאון]...

הוא שאל אותי "אז מה...... מה המצב איתך?!"

אמרתי "הכל רגיל... חיים אתה יודע.. ומה איתךך?"

"שורדים נשמה שורדים" ענה לי והוריד את הראש..

"יאא מה קרה משהו?" שאלתי בעצב

"סתם לפני שבועיים עברתי מאילת לפה.. ואני וחברה שלי נפרדנו..

וקשה לי בלעדייה.... אני כבר לא אוהב אבל לא מפסיק לחשוב"

ברקע התנגן השיר =>

-האהבה פגעה בי כמו סכין בגבי-

זה מה שהרגשתי את רסיסי הלב שלי נופלים על הרצפה...

וכמו רסיסי לבי נפל לפתע השעון שהיה על השידה והתנפץץץ..

התחלנו לאסוף את השברים והרגשתי שאנו אוספים את רסיסי לבי...

אמרתי בטיפשות "כמו השעון שהתנפץ ככה לבי שבור ואי אפשר לחבר אותו בחזרה"

הוא הסתכל עליי ואמר לי "מה?! מה קרההה?!"

אז אמרתי "אווופס חשבתי בקול רם" הסמקתי ולא ידעתי איפה לקבור את עצמי :/

קמתי מהרצפה ואמרתי "ברק אני חייבת לזוז.. כבר נדבר.."

ורצתי מהחדר... הוא ישב שם על הרצפה עם הרסיסים והסתכל עליי ולא הבין מה קרה לי...
=/



נכנסתי הביתה וטרקתי את הדלת..

מזל שאמא כבר לא הייתה בבית אם לא הייתה חקירה רצינית.. :S

רועי ישב בסלון ודיבר בפלא עם אחות מהבנות שהוא מזיין וזורק.. [יש לי אח "מציאה"]
אז כמובן שהוא בכלל לא הרגיש שנכנסתי.. המשכתי לחדר.. ונשכבתי על המיטה... עצמתי
עיניים והתחלתי לחשוב...

נזכרתי בפאדיחות שקרו לי.. ובמה שהוא דיבר לי.. והדמעות התחילו לרדת אט אט על
פניי...



פתאום שמעתי את הדלת של חדרי נפתחת..

"הילה למה את בוכה?! מה קרה?" זה היה ברקק..

הסתכלתי עליו ונגבתי את הדמעות במהירות...

"למה הלכת ככה?! בלי להסביר כלום?!" הוא הוסיף...

עניתי "מצטערת ל'דעת מה יש לי.. סליחה"

הוא התיישב על המיטה והחזיק לי את היד.. וראיתי שיש לו חתך על היד..

"יאא מה קרה לךך?!" שאלתי

"אה נחתכתי מהרסיסים.. חפיף" הוא ענה..

"יאאא מסכןןןן שלי" יוואוו עוד פליטת פההה אני ילדת חסרת טקטט..

הוא צחחחק ואמר "יפיופה שלי"

הסמקתי... ושתקנו....



רועי נכנס לחדר עם עוגיות ובקבוק קולה וכוסות..

ואמר "בתאבון" חייך ויצא...

אמרתי לברק "ווואטטט?! מה תקף אותו..?! ממתי הוא כזה נחמד?! פשש זה חידוש.."

ברק צחק....

עברה שעה וכבר צחקנו מכל שטות שקרתה.. וקרו הרבה אני והפה שלי חחח

והוא ילד סטלןןן הרג אותי מצחוק..

רבנו מלחמת כריות על המיטה [מיטה וחצי גם חח]

ובאמצע מרוב המכות חחחח הוא נשכב עליי בטעות :0

פתאום לא צחקנו ונעשינו רצינים.. הסתכלנו אחד על שני...

הוא התקרב אליי והתנשקנו...

יווואוו זה היה הרגע הכי קסוום בחיימשלייי.. :]

פתאום הפסקנו והסתכלנו אחד על השני הוא חיבק אותי....

אחרי דקה הוא אמר.....................



רוצים לדעת מה ברק אמר לי?!

חכו לפרק הבאאאא :P

גיבווו נשמווותת...