תעזרו לי...אני שבורה...

אתה שואל עליי, מה שלומי?


ואיך קיבלתי כל כך הרבה מילים שאמרת....


על הבדידות, עם טוב לי או רע לי, אם אני יכולה לצחוק או אם אני יכולה לבכות....


ואתה שואל עליי מסקרנות, והייתי רוצה להגיד לך....


שאני מתגעגעת אליך נורא! ושאני לא יכולה יותר....אולי זה יעבור לי....אני כבר לא יודעת...אני לא מרגישה יותר...כי אני כבר לא פה...מתתי...מתתי מהיום שהלכת ממני...אני לא פה...


הולכת ברחוב בלי לחשוב, שומעת בלי להקשיב...מחבקת מבלי להרגיש...אני המתה היחידה שיכולה ללכת...


ואתה שואל עליי בטעות...ויתרתי על שיחה אחת נורמלית...אם צדקתי או רע לי...כן, אכפת לי...


אני כבר לא פה מתתי, מתתי מהיום שהלכת ממני...אני המתה היחידה שיכולה ללכת...


רק קיימת בי האהבה הזאת שיותר גדולה מהשמש....אין לי נחמה...אל תשאל עליי....


כי אני כבר לא פה....