טיקוצ'ין...

מכתב זה אני כותבת בעקבות מסעי לפולין למצעד החיים,


את ההרגשה שלי שם. אולי זה לא מכתב אהבה אבל צריך גם להיזכר


באלה שלא הגיעו ליום הזה {תודה לכל מי שקרה את המכתב} היה צורך לפרוק.


 


טיקוצ'ין (עיירה קטנה סמוך לורשה פולין ששם שוכן קבר אחים)


כשראיתי את בורות המוות


העור שלי הצטמרר.


לא יכולתי להעלים את הדימיון


שמשתולל ומנסה לדמיין


את המראה שהתחולל. את הזעקות


והכאב של אותם האנשים,


שחשתי את הכאב בשבילם מבפנים.


רק מראה המקום, ודממת


הגהנום ששררה שם, הביאה דמעה


לפני ועוד דימעה,


שמפל הדמעות שלי נפתח אני


בכיתי בלב.


וכמובן לא יכולתי לדמיין את הכאב,


שחשו האנשים האלמונים


שעליהם אני יודעת, שהיו יהודים


ובגלל זה הם מתים!