זה יותר שיר מאשר מכתב אבל זה בא לי מהלב- אני לא יסלח לו

הוא לא מפסיק


פוגע ופוגע אפילו בלי לשים לב


ואני שבוייה אל תוך ליבו


כי אני תמיד יאהב אותו


הוא רק מציק ומקלל


אבל לא המכות זה מה שכואב


אלא המכה שבלב


זה מה שכואב.


לא יודעת איך להתגבר


כבר ניסיתי הכל


לא רוצה יותר


רק לשכוח ולברוח


רוצה להעלם מכאן


לשכוח הכל כאילו לא היה!


הוא היחיד שגורם לי לבכות


הוא היחיד שגורם לליבי לצרוב


הוא היחיד שפוגע בי


הוא האדם שרואה אותי


רואה אותי כפי שאני


מוצא את נקודות החולשה שלי


ונוגע....


נוגע ופוגע


ואני נשארת חסרת כל


בוכה בייבבות של שנאה


רוצה לשכוח


ולו לעולם לא לסלוח!