על אהבה...עליך...ועל מה שמסביב../נופרוש המאמוש

אחרי שנתיים של סבל...שנתיים של דיכאון...שנתיים של ברוגז ושולם...שנתיים של שתיקה..


שנתיים של אובססיה...שנתיים של רגשות...החלטתי ש -די- אני שוכחת..


במשך שנתיים אני משכנעת את עצמי שאני שוכחת אבל אז שוב מתאהבת בך,וככה הגלגל


מסתובב ומסתובב...


כל החצי שנה האחרונה לא יצאתי לבלות..לא מסיבות...לא למקומות שכולם יוצאים..נשארתי


בבית..לא רציתי לפגוש אותך בכל מיני מקומות...כל הזמן התרחקתי ממקומות שאתה נמצא


 בהם..אבל לא שמתי לב שעברה כל כך מהר חצי שנה!!


ופתאום ששמתי לב הבנתי שהזמן טס..ואם אני לא יהנה עכשיו מתי אני יהנה?!


ביום הולדת שלי שקיבלתי פרחים והסתכלת עליי הבנת שזה היום הולדת שלי...בטח תהיית


לעצמך:"איך אני לא מוזמן?כל שנה לפני היום הולדת שלה היא באה לדבר איתי שאני יבוא" אבל


השנה בכלל לא רציתי שתבוא..ובגלל זה השנה נהנתי הכי הרבה מכל הימיי הולדת שהיו לי בחיים!!!!!


ועכשיו לפני כמה חודשים הכרתי מישו...מישו ממש חמוד..קצת מזכיר אותך...רק שהוא בהרבה יותר טוב...


כשראיתי אותו בפעם הראשונה הייתה לי צביטה בלב...מאז אתה...אף בן לא הצליח לגעת לי


 בקצת הלב..אתה היית היחידי שגרם ללב שלי לפעום בחוזקה-אבל לא עוד!


שהוא בא הבנתי שאני בכלל לא אוהבת אותך,שאתה סתם אובססיה..שזה לא באמת אהבה...


אתה יודע מה הכי מפריע לי בסיפור הזה?שיש לי מחזרים!! אני מכירה פול בנים שווים..יש בנים


שמתים עליייי מתים שאני יאהב אותם כמו  שאהבתי אותך...אבל אני לא מצליחה


להתאהב בהם..


שהוא בא...הוא עשה לי משו בלב...פתאום הרגשתי משו אחר..משו אמיתי...משו שלא קרה לי איתך..


הוא הזכיר לי אותך בהרבה דברים...אבל הדברים שהוא אמר היו שונים ממה שאתה אמרת..


המחשבות שלו היו שונות מהמחשבות שלך...הוא ידע להפתח אלי...להתייעץ איתי...לחשוב איתי...


אתה גם היית כזה בהתחלה..אבל אחרי הפרידה השתנת נהיית בנאדם מגעיל...נהיית סנוב


ואנוכי..חשבת רק על עצמך והגעלת אותי..התחלת לצחוק על אנשים בגלל דברים שהם עושים,או


חושבים{כי הם לא חושבים כמוך!}.


לא נתת לאנשים אפשרות להפתח אליך...והאמת?שהרגשתי קצת אשמה...בכל זאת הלב שלך


נשבר...רציתי לעזור לך,אבל לך לא היה אכפת מה אני מרגישה,לא היה אכפת לך שגמני


 אוהבת,לא היה אכפת לך שנפרדנו בגלל טעויות שלך ולא שלי,לא עניין אותך שאני רוצה לעזור


לך כי לך היה אכפת דבר אחד:להעיף אותי מהחיים שלך..


אבל אני לא שופטת אותך...כי גמני הייתי קצת אשמה בצורה שנפרדנו..


מי שאמר:"הגלגל מסתובב" אמר את המילים הכי נכונות בחיים שלו....באמת הוא


הסתובב..היום אני זאת שרוצה אותך...אבל אני יודעת שאני רוצה אותך


כי אתה כבר לא רוצה אותי,ובגלל זה אני אומרת שזאת הייתה אובססיה-->והיא נעלמה...


אני ניסיתי במשך שנתיים לצאת עם בנים..אףח'ד לא עשה לי את זה..


אני לא מאשימה אותם,כי אני הייתי אשמה תמיד בחנתי כל אחד שיצאתי איתו...ומי שהצליח


 לגעת לי בלב,מצאתי אותו על טעות...


הייתי מחדירה לי לראש:"אם הוא היה עושה את זה לא היית מפסיקה לאהוב אותו"


והבנתי שכל מה שהיה לי עם כל הבנים האלה זה הסתכם ביציאות וריבים עליך,תמיד עירבו אותך


בכל ריב..כנראה הייתי מדברת עליך הרבה..


היום אני מביטה לאחור ואומרת:"פאקקקק איזה טיפשה הייתי"...פתאום הבנתי שאם הלב שלי


לא היה שייך לך,יכלתי להתאהב במישו מהם,הוא היה נראה טוב,הוא היה מתוק,הוא היה


רומנטי,הוא היה חמים,ורגיש,הוא היה נשקן מצוין,לא היה חסר לו כסף..הייתי יכולה להיות


נסיכה...אבל מה לעשות שיופי לא הכי משחק אצלי...שגם הנשקן הכי מעולה לא יכול כל כך


הרבה להזיז לי,וגם המילארדר שקיים לא יכול לגרום לי להתאהב בו..


חברות שלי היו אומרות לי:"איך את לא מאוהבת בוווווווו?" לא יכלתי להסביר שהרגש אליך היה


עמוק...כך בעצם חשבתי..ובגלל זה חצי שנה לא יצאתי עם בן...לא יצאתי בכלל...אפילו רציתי


לחזור בתשובה מרוב יאוש...{לא שזה דבר רע...}


וידידים שלי היו אומרים לי:"למה את כבר לא יוצאת?" ואני לא שמתי לב למה באמת אני לא


 יוצאת תמיד טענתי שזה מתוך קור וחוסר חשק...


אבל היום אחרי החצי שנה הזאת אני הבנתי שבגללך לא יצאתי!!


ואז לפני שבועיים בחופשת פסח,יצאתי לחופשה-כל יום הייתי יוצאת...הכרתי מלא בנים...וזה


גרם לי לחשוב עליך פחות...לא דיברתי עליך כל החופשה עד ש..


יום אחד  מהחופשה עשיתי "בננה" בים...


אתה יודע שאני פחדנית...אבל עליתי בכל זאת...


באותו רגע  חשבתי שאני הולכת למות,והתחלתי לחשוב עליך,אמרתי לידיד שלי שאם אני ימות


שימסור לך כמה דברים-->במבט לאחור זה היה ממש טיפשי...אבל באותו רגע זה בא


מהלב...אני יודעת שהבטחתי להרבה אנשים שאני לא ידבר עליך כל פסח וזה מה שעשיתי עד


לרגע שחשבתי שאני ימות,אז הרשתי לעצמי לומר מילים אחרונות לפני המוות,אולי אתה חושב


שאני מגזימה,כי זה סה"כ בננה וכולם עושים את זה וזה כיף,אבל אני יותר פחדתי מאשר נהנתי..


היססתי אם להגיד לו:"תמסור לו שאני אוהבת אותו" או:"תמסור לו שאהבתי אותו",


אבל החלטתי ללכת על האפשרות השנייה כי:אם אני ימות כבר לא יהיו לי רגשות{-דבר שיכל


לפתור לי הרבה בעיות},וגם כי זה בכלל לא אהבה זה אובססיה.


כשהבננה התהפכה וכולנו נפלנו זה היה הזמן היחידי שלא היית בראש שלי....ואומרים שברגעי


 המוות חושבים על הבנאדם שהכי אוהבים...והאמת?שבכלל לא היית לי בראש...הדבר היחידי


שעניין אותי זה כמה החיים יקרים לי..שאני לא רוצה בכלל למות...


החופשה הזאת גרמה לי להרגיש הרבה דברים ולהסתכל על העולם במבט אחר...


פתאום הרגשתי יפה באמת...בנים התחילו איתי{דבר שלא קרה כל כך הרבה במשך החצי שנה


האחרונה,כי לא הייתי רואה מי מדבר איתי,מי נכנס אלי לאיסי,הייתי שקועה רק בך},פתאום


נזכרתי איך זה לצאת,איך זה לבלות,ולהכיר בנים,איך זה לעשות שטויות ולחזור הבייתה מסטולה מצחוק,


פתאום הבנתי שלימודים זה לא הכל ויש הרבה מעבר לזה...{בחצי השנה האחרונה רק


חרשתי..}פתאום העיינים שלי נפתחו לחיים חדשים..חיים שלא הכרתי כבר הרבה זמן....פתאום


הבנתי שבכלל לא היית שווה שאני יאהב אותך,כי אולי זה שלא החזרת לי אהבה גרם לי לחשוב


שאני לא שווה מספיק..אבל פתאום הבנתי מה אני שווה באמת..


עכשיו מישו חדש נכנס לחיים שלי...אני מרגישה שאני מתחילה להתאהב...אבל אני עוצרת את


עצמי..אני מפחדת להתאהב...


פעם אמרת לי:"בנאדם יכול לשלוט ברגשות שלו"


ואני אמרתי לך :"לא אי אפשר,אף בנאדם לא יכול לשלוט על הלב שלו"


עכשיו אחרי חצי שנה שאמרת לי את המשפט הזה אני מבינה למה התכוונת..


התכוונת שבנאדם יכול לעצור את הרגשות שלו לפני שהם מתפתחים למשו חזק וגדול...עכשיו אני


גם מבינה שפחדת להתאהב בי שוב והכוונה שלך הייתה שאתה עוצר את הרגשות שלך...


זה מה שגמני עושה עכשיו..מפחדת למסור את הלב שלי למישו אחר...אני מפחדת להתאכזב


שוב...


אני יודעת שאם אני והוא נהייה ביחד אני יתן ללב שלי לאהוב אותו,אני יאהב אותו כמו שבחיים לא


 אהבתי אףח'ד אחר...


לימדו אותי משפט:"תאהב כאילו שאף פעם לא נפגעת"


דבר שאתה לא ממש עושה...אבל שאני כן משתדלת לעשות..


אתה יודע משו?מיום ליום אני מבינה כמה שאנחנו לא מתאימים...


איך שתינו באנו מאותם עולמות אבל בעצם זה עולמות שונים לגמרי...


עכשיו הלב שלי פנוי לאהבה ואני מרגישה כאילו הלב שלי חזר לשלמותו...


הלב שלי מפחד להפגע,אבל אני כבר לא יתן לאףח'ד לפגוע בו...


הצלחתי להרכיב את הלב בחזרה...בזכות הרבה אנשים חשובים ויקרים לי...ובזכות הרבה הרבה זמן


                         {==ש==נ==ת==י==ם==}


ואני לא יתן שמישו יהרוס את זה..כי את הלב שלי יקבל רק מישו מיוחד..


אתה בחיים שלך לא ידעת מהי אהבה..אני לא מאשימה אותך,ולא באה בטענות..


אני יודעת שזה ישמע מוזר כי עד לפני שבועיים האשמתי אותך בהכללל,אבל אני לא מאשימה


אותך כי אתה מסכן אתה לא אשם..


אתה לא יודע לאהוב אז אני לא יכולה לבוא אליך בתלונות...


אני עכשיו ירשה ללב שלי להכיר את אותו אחד באמת,להכיר אותו לעומק...ואז להרשות ללב שלי


להתאהב...אני בטוחה שאני יגלה שהוא בנאדם מקסים..בגלל זה אני גם


לא יכולה להשוות אותו אליך...


וזהו עכשיו הכל נגמר...הכל מאחוריי....


הסיבה היחידה שאני שמחה על מה שקרה לי כל השנתיים האלה זה שהבנתי הרבה אבל הרבה


 מאוד!!!!!!!!


על אהבה...עליך...ועל מה שמסביב...