לאור של החיים שלי....

הכרנו לא מזמן..לפני שנה..בקורסים שאותם לא אשכח בחיים...אלה היו הימים של תחילה של ידידות מופלאה וגם אהבה קסומה.
מה לא עברנו ביחד..שמחה וגם עצב...נהיינו הידידים הכי טובים...וחבל שכך...אני מצטערת על כל רגע שנהייתי ידידה שלך..כי מאותו רגע והלאה אני בך התאהבתי ואותי ראית רק כמו אחות.
אותה אחת שתמיד ניסתה להפריד..לא הצליחה וזה רק אמור להראות לך עד כמה האהבה שלנו חזקה...אבל אתה לא שם לב..
אהובי חיים שלי..מתי יהיה לי את האומץ להגיד לך שבחיים לא שכחתי אותך...שאני יאהב אותך תמיד..אפילו שעכשיו אתה כבר שלה...אני בטוחה..זה היה אמור לקרות. זה תמיד קורה לי...חיים שלי אם היית מעריך דברים טובים לא היית חוזר אליה..שזרקה אותך כמו כלום כאילו אתה עוד אחד ברשימה שלה...אז רק שתדע..אתה לא עוד סתם אחד ברשימה שלי...שים לב כמה מנסות לשכנע אותה שתחזור אליה...אבל אתה לא שם לב לאף אחד ואתה מקשיב לעצמך...זה מה שאתה אומר!!! אבל אתה חייב להודות שגם השיכנועים עוזרים פה ושם.
לא משנה מה יקרה...אני תמיד ניסיתי להסתדר לבד...לא היה מי שיעזור לי שתאהב אותי...אבל בשבילי זו גאווה..ואתה יודע למה? שידעתי שאני מסתדרת לבד! בלי טובות....
חיים שלי אתה נכנס עם זאתי לעוד תקופה של אהבה זמנית...עד שהיא תוותר עליך בגלל מישו אחר..ושוב יכאב לך...


אני כותבת את השורות האלה ומזילה דמעה...על אהבה גדולה שעכשיו אני אוכל להגיד עליה "יהי זכרה ברוך" ולשים עוד פרח לזכר אהבה גדולה שתיקבר בליבי...כמו הרבה אחרות..